לניר אבל ודכאון

ניר שלום תודה על התשובה ועל ההזדהות אני רוצה להתייחס לדבריך במכתבך המרגש אלי אתה ציינת את סערת הרגשות שפקדה אותי בזמן שאבא קיבל התקף לב בשנת 1975 הייתי אז בן 20 ובגיל 20 בחורים או בחורות צעירים נכנסים לסערת רגשות גם בגלל פרידה מחבר או מחברה אתה העלית את האפשרות שהייתי שרוי באבל מתמשך במשך כל חיי סבלתי מחוסר איזון הורמונלי שגרם לי קשיים אולם אבל ודיכאון הם שני דברים שונים אני ידעתי שקיים מושג שקוראים לו אבל אולם את משמעות האבל חוויתי רק לאחר שאבי נקרע ממני היייתי אומר שעצב ואבל קרובים אחד לשני אולם דיכאון היא מחלה שאפשר לטפל בה בשיחות או בתרופות החוויה הדיכאונית היא הפיכה כמו הצטננות אולם פרידה מאדם קרוב היא מוחלטת ובלתי ניתנת לחזרה לפי מכתבך אלי הייתי מציע שתשפוך את חוויותיך בפורום ואז אולי תקבל תמונה ברורה יותר תודה שאול

ברצוני לומר לך שמנסיוני האישי אין צורך בשום תרופות בכדי לצאת מדכאון כל מה שצריך הוא הרבה רצון עז וסובלנות ותמיכה של אנשים חמים ואוהבים 80% הצלחה זה רק בידיים שלך וברצונך הבלעדי לצאת מכך. עלייך להעסיק את עצמך יותר למצוא לך תחומי התענינות או סתם תחביב לתוכל לפתח אותו וגם להנות ממנו תעשה לך לו"ז משל עצמך וכל יום תכתיב לעצמך עיסוקים חדשים שימלאו את המקום הפנוי שיש לך אשר גורם לך להיות שרוי כל הזמן במחשבות תנסה להתמדוד עם הפחדים והחרדות תאבק בהם תן להם להיות שם איתך ומולך ותאבק בהם תציב לך את זה כמעין אתגר בחיים ותראה שאחרי שתדמודד עם כך תראה שזה לא כ"כ נורא להפך זה רק יחזק אותך. דבר נוסף אני ממליצה בחום על הספר של כוחו של התת מודע ספר זה יעזור לך להתמודד עם האובדן ויחד עם זאת בדכאון. מחזיקה עצבאות והכי חשוב תיהיה חזק לא רק בשביל עצמך אלא גם בשביל האנשים שנמצאים סביבך האוהבים אותך מאוד. בהצלחה סיגל.