קסיסת ציפורניים

בני בן ה11 קוסס ציפורנים בידיו ורגליו, הדבר מפריע לו אך הוא אינו מסוגל להפסיק. כיצד ניתן לסייע לו להפסיק נוהג זה?

לשים לו מרה על הציפרניים

שלום רב לאחרונה הופיעו מספר שאלות לגבי כסיסת ציפורניים אצל ילדים. אנסה לתת תשובה כוללת לכל השאלות גם יחד. כסיסת ציפורניים הינה תופעה נפוצה בקרב ילדים ומבוגרים. בקרב ילדים היא יכולה להתחיל בגיל שנה אך לפני גיל שלוש היא נדירה יחסית. הסטטיסטיקה מראה ששליש מבני שבע עד עשר וכמחצית מהמתבגרים כוססים ציפורניים. התופעה נפוצה גם בקרב מבוגרים. ברוב המקרים כסיסת הציפורניים אינה גורמת נזק, למעט הבעיה האסתטית, אך במקרים קיצוניים ישנה פגיעה ממשית באצבעות. הסיבה לכסיסת ציפורניים הינה מתח, חרדה ו/או שיעמום. למרות שהתופעה נפוצה היא נחקרה במידה מועטה למדי. יש הסבורים שלתופעה גם מקור תורשתי, כלומר שילדים להורים כוססי ציפורניים עלולים גם הם לכסוס. סברה נוספת קשורה להרגל מציצת אצבע בגיל קטן שעובר הסבה לכסיסת ציפורניים. כל ההשערות הללו לא הוכחו בצורה ברורה. הטיפול בכסיסה קשור קודם כל לזיהוי הזמנים בהם מתרבה תופעת הכסיסה. יש לנסות ולראות מתי מוגברת ההתנהגות ואז ניתן לפתח מודעות רבה יותר לתופעה ולהפחית את תדירותה (כלומר לנסות לטפל במצב ולא בהתנהגות כסיסת הציפורניים). למעשה זה הטיפול הנכון והיעיל ביותר. עונש ונזיפות רק יחמירו את המצב, יש לנסות לפתור את התופעה בצורה חיובית. ניתן להסביר לילד שכסיסת הציפורניים אינה נאה ולהציע לו עזרה בחיסול התופעה. לילדים מבוגרים יותר ניתן פשוט להעיר בזמן הכסיסה כדי ליצור תשומת לב לכך (ולא כעונש או גערה). כאשר הילד מודע לבעיה ורוצה בעצמו להיפתר ממנה ניתן להפעיל מספר טיפולים התנהגותיים. למשל, שימוש במרה או חומר מר אחר שיכול לשמש תזכורת להפסיק לכסוס. שיטות נוספות הן לק שקוף מיוחד המחזק את הציפורניים ומקשה על אכילתן (יש להיזהר שלא יגרום בסופו של דבר לפגיעה בשיניים). כמו כן ניתן לשים כפפה עדינה בשנת הלילה. אדגיש ואומר, כל אלו רק בהסכמה מלאה של הילד מתוך רצונו להיפתר מהתופעה. ניסיון לכפות על הילד פתרונות בניגוד לרצונו עלול להחמיר את המצב וליצור מאבק כוחות. אין בשום פנים להכריח את הילד לנקוט בשיטות אלה. כל שיטה או טיפול לשיפור הדימוי העצמי יכול עזור כאמצעי משלים. כסיסת ציפורניים היא תופעה עקשנית והנזקים ממנה בד"כ לא חמורים. רצוי לתת אהבה ותמיכה ודרך זה להפסיק את התופעה. בסופו של דבר גם לילד התופעה אינה נעימה. חשוב לא להפוך את הדבר ל"אסון". רצוי להרגע, להתבונן מסביב ולראות שאחוז ניכר מהאוכלוסיה כוסס ציפורניים. זה לא "יפה" אבל זה באמת גם לא כל כך נורא. בעיקרון, כסיסת הציפורניים נכנסת למשפחה של התנהגויות כפייתיות, למרות שברוב הפעמים היא נחשבת כתופעה שמאפיינת אוכלוסיה בריאה. במצבים קיצוניים במיוחד ניתן להשתמש בתרופות נוגדות התנהגות כפייתית אולם הדבר אינו מתאים לרוב המכריע של המקרים ובד"כ ינקט רק אם התופעה של כסיסת הציפורניים מלווה בתופעות כפייתיות משמעותיות אחרות. בברכה ד"ר אורן קפלן

תוספת קטנה לתשובה המעמיקה של ד"ר אורן. אכן בזמן האחרון הנושא עולה בפורום הזה. כנראה שהדבר קשור לדאגה שתופעה זו של כסיסת ציפורניים מעוררת בקרב ההורים לאותם ילדים. כמו כל תופעה אצל ילדינו- בדרך כלל אנו פוגשים את אי הבטחון שלנו כהורים. עולות שאלות שונות סביב תיפקודנו, היותנו הורים טובים, וכד'. מתעוררים רגשות שונים החל מחרדה ותסכול וכלה בכעס ותוקפנות. כסיסת ציפורניים הינה לרוב סימפטום המשקף מצב/ תחושה/ הרגשה של אי נחת. בדרך כלל סביב חרדה או מתח, כאשר פעולת הכסיסה הינה דרך להקל או לפרוק את המתח והחרדה. בכדי לפתור את הסימפטום חשוב לזהות את המצבים בהם הוא מתרחש- ואז התמודדות עם המצב עשויה לאפשר לילד לוותר על הסימפטום. אני יודעת שזה לא קל כמו שזה אולי נשמע, אבל אפשר לנסות ולהבין ביחד את הגורמים ואז לחשוב על דרכי התמודדות. בברכה. רוית.

תודה לך על התשובה המפורטת והמקצועית , אנסה ליישם את עצותך.