לליבי - משהו קטן על כלבים וחתולים...

כלב חושב: "בכל פעם שאני רעב, הבעלים שלי נותן לי אוכל... הוא אלוהים!" חתול חושב: "בכל פעם שאני רעב, הבעלים שלי נותן לי אוכל... אני אלוהים!" וזה מסכם, בצורה הומוריסטית, את ההדל הבסיסי שבין כלבים וחתולים...

איזה יופי אהבתי ואימצתי....

מה שלומך ביום ראשון שמשי זה?

משפט חמוד בקשר להודעה הקודמת...(אני צריכה לעמוד יותר בקצב...) זה שרוב המשפחה שלך אסטמטיים לא מעלה או מוריד ממה שכתבתי (תבדקי את התאוריה פעם...) ההבדל בין בני האדם לחיות הוא מה שקרוי "האני החושב" ברור שאדם יכול להתנהג כמו חיה או אפילו גרוע יותר, הגרוע מתייחס לעובדה שהחיה לא מסוגלת לחשוב בעד עצמה מה שעושה אותה לא אשמה. יכול מאד להיות אדם שיגרר לצורת התנהגות אינסטינקטיבית - אבל זה לא בגלל שהוא פועל כך מראש אלא בגלל שהוא לא חשב על זה קודם. אני יכולה להעיף בעיטה למישהו עכשיו...זה אומר שאני אינסטינקטיבית? כרגע כן...כי לא חשבתי...אבל בעיקרון ההבדל הוא שלנו יש כוחות גדולים...אנחנו רק מזניחים את חלקם... מייחסים לחיות תכונות על טבעיות לפעמים...חוש שישי...מייחסים לחיות רגשות...מייחסים תכונות אנושיות...כמעט כמו שייחסו לאלים בתקופה הפגאנית הרה למשל...מלכת האלים ואשתו של זאוס, היתה קנאית שאין כדוגמתה.. "הרה היתה זו שבא לעזרת בני האדם במיוחד לקריאת הנשים, אבל היא עצמה לא היתה מאושרת מאד..:" (אינציקלופדיית מכלל) היא היתה אלה? איך יכול להיות שלאלים תכונות של בני תמותה -כמו קנאה המובילה לחוסר אושר למשל...? החיות יכולות לקבל תכונות אנושיות, כמו ב"חוות החיות"-אבל זו עדיין העתקה של התכונה עצמה שמתאימה את עצמה להתנהגות של אותו בעל חיים. החתול הוא חיה מאד מפונקת...אבל לחתול כמו לכל חיה יש את האינסטינקטים להגן על עצמו (הציפורניים) תקחי לו את זה (כמו כמה אנשים שאכן עושים עקירת ציפורניים לחתולים) ותהרסי אותו - בגלל שזה האינסטינקט שלו כשהוא בא להגן על עצמו...השאלה היא מתי חתולים שורטים שלא לצורך הגנתי ולמה זה קורה דוקא הכלב נאמן יותר...גם על פי מה שאת עצמך אמרת...אז איך את מצפה דוקא ממנו לנשוך? כשהחתול...שכל המהות שלו זה להאדיר את עצמו (כמו שאומר המסר למעלה) שורט, את דווקא מתפלאה ו"נעלבת" למה הטבע צריך להפוך את עצמו? בקשר למה שאת מצפה מבני אדם.... איך את מצפה מאחרים להתייחס אלייך? ואיך התבדית? איך את מתייחסת לעצמך?

לילה טוב... (או בוקר?) אני לא יודעת למה אנשים עדיין לא מוכנים לקבל את, שגם לחיות יש "אני חושב"... למה חיה לא יכולה לחשוב בעד עצמה...? ודאי שכן... אני לא אכתוב שכל חיה מסוגלת לכך, אבל יש המון בע"ח שעושים את זה... קחי, לדוגמא, את הכלבה שלי (או כל כלב מבויית שפוי אחר)... אם היא נושכת אותי בטעות (כשאני מכבדת אותה במשהו מעניין, והיא לא מעריכה נכון את הגודל), גם אם לא נשיכה היסטרית, היא מתביישת בעצמה... רואים עליה שהיא מתחרטת... לא לחינם סגדו - ועדיין סוגדים - לבע"ח לאורך ההיסטוריה... החתול במצרים העתיקה היה קדוש. עד היום שבטי אנדיאנים מסויימים סוגדים לטבע בכלל ולחיות בפרט. אם זה מוצדק להאליל (מלשון אלים) בע"ח? זה תלוי בתרבות... לדעתי אי-אפשר לזלזל בתכונות שמייחדות את החיות על-פני האדם... יכול להיות ש"חוש שישי" זו הגדרה לא מתאימה, אבל בהחלט חיות ניחנו ברגישות גבוהה יותר מהאדם לדברים מסויימים (כולל היכולת "לחזות רעידת אדמה, שמאפיינת חתולים)... יש לזה הסברים ביולוגיים... אבל בעוד שהאדם משתמש במכשירים, לחיות יש את זה באופן טבעי... ל"הרה" המיתולוגית לא היו סיבות רבות להיות מאושרת... זאוס לא היה בדיוק בעל נאמן... מה שהוביל למריבות ביניהם. פה צריכה להישאל שאלה - האם האלים התקיימו? לא חושבת... האלים הם דמויות פרי דימיונה של האנושות... למעשה בני-האדם האנישו את האלים בכך שהם שייכו להם גם תכונות אנושיות... כי ברגע שהאלים בהם מאמינים סובלים מאותן צרות שהאנושות סובלת, הרי שיותר קל להאמין בהם.... איך אפשר להאמין במישהו או במשהו שמעולם לא ידע סבל? שלא ידע שמחה? אני חושבת שהבנת הפוך... כתבתי, שאם כלב שלי יינשך אותי, זה יהיה מבחינתי אסון... לעומת זאת, כשחתול שלי שורט ו/או נושך אותי, אני לא מפריע לי.... למה מגדירים את החתול כמפונק? מבחינה ביולוגית חתול ישן 18 שעות ביממה (וזה כולל גם את החתוליים הגדולים שבטבע)... אז כשרואים חיה, שרוב הזמן ישנה, זה מעלה מחשבות על פינוק... בודאי שלחתולים יש גם רגעים של פינוק, אבל זה לא הופך אותם למפונקים. הטבע לא צריך להפוך את עצמו לכלום... חבל לי שרוב האנושות התרחקה כל-כך מהטבע... כי אחראי להרס הטבע? בודאי שלא בע"ח. לגבי השאלות האחרונות על ציפיה מבני-אדם... עוד לי תשובות על זה... אני בעצמי תוהה למה בעצם אני מצפה וממי.

לילה טוב... (או בוקר?) אני לא יודעת למה אנשים עדיין לא מוכנים לקבל את, שגם לחיות יש "אני חושב"... למה חיה לא יכולה לחשוב בעד עצמה...? ודאי שכן... אני לא אכתוב שכל חיה מסוגלת לכך, אבל יש המון בע"ח שעושים את זה... קחי, לדוגמא, את הכלבה שלי (או כל כלב מבויית שפוי אחר)... אם היא נושכת אותי בטעות (כשאני מכבדת אותה במשהו מעניין, והיא לא מעריכה נכון את הגודל), גם אם לא נשיכה היסטרית, היא מתביישת בעצמה... רואים עליה שהיא מתחרטת... לא לחינם סגדו - ועדיין סוגדים - לבע"ח לאורך ההיסטוריה... החתול במצרים העתיקה היה קדוש. עד היום שבטי אנדיאנים מסויימים סוגדים לטבע בכלל ולחיות בפרט. אם זה מוצדק להאליל (מלשון אלים) בע"ח? זה תלוי בתרבות... לדעתי אי-אפשר לזלזל בתכונות שמייחדות את החיות על-פני האדם... יכול להיות ש"חוש שישי" זו הגדרה לא מתאימה, אבל בהחלט חיות ניחנו ברגישות גבוהה יותר מהאדם לדברים מסויימים (כולל היכולת "לחזות רעידת אדמה, שמאפיינת חתולים)... יש לזה הסברים ביולוגיים... אבל בעוד שהאדם משתמש במכשירים, לחיות יש את זה באופן טבעי... ל"הרה" המיתולוגית לא היו סיבות רבות להיות מאושרת... זאוס לא היה בדיוק בעל נאמן... מה שהוביל למריבות ביניהם. פה צריכה להישאל שאלה - האם האלים התקיימו? לא חושבת... האלים הם דמויות פרי דימיונה של האנושות... למעשה בני-האדם האנישו את האלים בכך שהם שייכו להם גם תכונות אנושיות... כי ברגע שהאלים בהם מאמינים סובלים מאותן צרות שהאנושות סובלת, הרי שיותר קל להאמין בהם.... איך אפשר להאמין במישהו או במשהו שמעולם לא ידע סבל? שלא ידע שמחה? אני חושבת שהבנת הפוך... כתבתי, שאם כלב שלי יינשך אותי, זה יהיה מבחינתי אסון... לעומת זאת, כשחתול שלי שורט ו/או נושך אותי, זה לא מפריע לי.... למה מגדירים את החתול כמפונק? מבחינה ביולוגית חתול ישן 18 שעות ביממה (וזה כולל גם את החתוליים הגדולים שבטבע)... אז כשרואים חיה, שרוב הזמן ישנה, זה מעלה מחשבות על פינוק... בודאי שלחתולים יש גם רגעים של פינוק, אבל זה לא הופך אותם למפונקים. הטבע לא צריך להפוך את עצמו לכלום... חבל לי שרוב האנושות התרחקה כל-כך מהטבע... כי אחראי להרס הטבע? בודאי שלא בע"ח. לגבי השאלות האחרונות על ציפיה מבני-אדם... עוד לי תשובות על זה... אני בעצמי תוהה למה בעצם אני מצפה וממי.