צער עמוק בלב
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הייייי תגידו למה החיים כול כך מפחידים? תגידו למה אין צדק בעולם? תגידו למה הכול נראה קשה וסכנה? תגידו למה הכול מסובך ולא מובן? תגידו למה אין אהבה אמיתית? תגידו עד כמה החיים עוד היו קשים? תגידו האם הדשא של השכן ירוק יותר כמו המראה? תגידו ותגידו.........למה באתי לעולם כשה ככזה........!!!!!!!!!!!!!1 דייייי נמאס לי לא רוצה לחיות הכול קשה מסובך מפחיד חשוד מבלבל ... כרגע אני רק בצעד הראשון בחיים בשירות סדיר בצהל.. ופתאום אני מתחילה לראות מהצד את ההתקרבות של החיים הא\מיתיים. כמו שאני יבנה אותם כך הם היו. אבל. אצלי הכול חשוך ולא ברור.. אין לי עתיד הכול קשה לי,אם זה לימודים ש\נורא מדכא אותי לדעת שאני נמצאת כאן אבל אין לי בגרות לא 12 שנות לימוד ...לא לא לא רוצה...... גם צבא אני לא רוצה מה עושים .... הכול מפחיד אותי,האם זה מעיד על כך שבאמת היו לי חיים קשים? הרי אין לי כלום ביד,אני מתקשה גגם בלעשות ולהתחיל... .......................................................................זה בשבילכם חלק מקטע כשעצוב לי..... לפניך היום דרך חדשה שיכולה להיות קלה ויכולה להיות קשה ויכולה להיות מעניינת אבל בעצם. אם הדרך תהיה מהנה או לא תלוי רק בך איך שנביט אל העולם כך העולם יראה לנו ואם נביט אל העולם בחיוך ידידותי ואהבה נקבל בתמורה שפע מכול הטוב וברכה מכול ה ב ר י א ה !!!!!!!! ): ביייי ): העצובה):
היי, בכל חושך יש גם מעט אור.. בכל רע יש גם מעט טוב... את עוד תראי שהכל יהיה קל יותר, את פשוט צריכה לדעת להאמין בעצמך, ועם את המשא כבד לך לסחוב, אני אלך איתך ואעזור לך לצעוד... ובמיוחד בשבילך ישר מתוך הלב...... :-))))) אל תדאגי עוד הכל יסתדר.... ממני כוכבית
אופססססס, שיניתי את הכינוי......
שבת שלום, החיים מפחידים רק כשאין כלים מתאימים להתמודד איתם. צדק זה דבר יחסי... הכל נראה קשה ומסוכן כי ככה את רואה את זה... כי לפעמים צריך מישהו שינחה אותנו בתוך כל הסכנות... מה זאת אומרת מסובך ולא מובן? זה הכל תלוי באיך אנחנו רואים את הדברים... מה שנראה פשוט לאחד, מסובך בעיני השני... אותו דבר לגבי מה שמובן... אהבה אמיתית... זה תלוי, יש כאלה שמצאו אותה, ויש כאלה שלא... יש כאלה שמפחדים ממנה, ויש כאלה שלא ימצאו אותה, כי מציבים לעצמם אידאל לא הגיוני... נכון... אני מסכימה איתך... החיים קשים... אם החיים היו קלים העולם היה נראה אחרת... הכל תלוי במה עושים עם הקשיים... הדשא של השכן ירוק יותר רק כשמקנאים... אבל אם מתקרבים רואים, שגם לדשא של השכן יש כתמים צהובים של יובש... שגם בדשא של השכן יש חרקים מזיקים... שהדשא הירוק ביותר הוא בכלל דשא סינטטי... נכון! את קובעת איך החיים שלך ייראו... אבל איך את באמת רוצה שהם ייראו? מה את עושה בשביל לתת להם גוונים טובים יותר? נולדת לעולם מסויים, לחיים מסויימים, למשפחה מסויימת, אבל היום את מספיק גדולה בשביל לשפר את מה שלא בסדר... בשביל להסתכל אחורה, ללמוד מטעויות ולהמשיך קדימה... לימודים אפשר להשלים גם תוך כדי השירות הצבאי... ללמוד בערב... וזה מה שיעשה לך טוב, 12 שנות לימוד...? יש לי תעודת בגרות ממוצעת - אז מה? זה לא משנה לי שום-דבר... זה רק תירוץ למה שבאמת צריך שינוי! את לא מרגישה שאת בשום פנים ואופן לא יכולה לסיים את השירות? תגידי גם את זה לקב"ן... אבל אם תמשיכי לברוח מכל מה שקשה, לא תגיעי לשום-מקום... בסוף תמיד תחזרי לנקודת ההתחלה, שהיא התמודדות... ואף-אחד לא יכול להתמודד בשבילך... אפשר לתמוך בך, לכוון אותך, לעודד אותך, אבל לא לעשות את הצעדים שלך...
כןןןן נורא עצוב כואב ומדוכא לי אני לא מצליחה למצוא טוב בחיים, ודבר השני אני מפחדת מהמוות כאילו זה שני ניגודים. נורא רע עצוב מדוכא לי חיים מגעילים ללא טעם. אני מפחדת לעזוב תצבא מה אני יעשה בחיים שלי??? זו שאלה קשה אין כלוםן, הכול קשה הכול רק עם בגרות וכו.. נורא נורא קשה לי בלימודים. וגם נורא רע לי בצבא. הרה משהו תוכלו לקוון אותי מה אליי בדיוק לעשות ממש רע לי מחר מגיע יום ראשון ואני בדכאון שוב שבוע שכזה..... לא רוצה אין לי כוח אין לי רצון. לא רוצה עבודה לא רוצה מסגרת,אבל מסתבר שללא מסגרת קשה לי.. מה עושים יש לי בעייה רצינית. הדבר היחיד שמחזיק אותי שצבא זה לא עבודה שמתמשכת ללא זמן מוגבל או בית ספר מספר שנים רבוץת כולה שנה ו 7 וזה נגמר. זה אחד הדברים שנותנים לי כוחות להמשיך אבל בתוך כול זה מדוכא לי רוצה לצאת....
היי גליתי, אני חושבת שכולם במידה זו או אחרת שואלים את אותה השאלה - למה יש עצב בעולם, ולמה אין צדק בעולם. אבל למרבה הצער - תשובה אין, וגם לא את הכל ניתן לשנות. ניתן רק להפיק את מקסימום הטוב ממה שיש. וזה בדיוק מה שאני מנסה לעשות כרגע עם מה שכתבת: את כבר לא כותבת על אנשים ספציפיים שלא טוב לך איתם, אלא על פחד באופן כללי מהחיים, שהייתי אומרת שהוא פחד קיומי. והפחד הקיומי הזה קיים בעצם אצל כולם, רק שאצלך הוא אולי קיבל ממדים קצת יותר מדי גדולים. ועל זה את צריכה לעבוד עם הקב"ן - כלומר להקטין את הפחד לממדים סבירים, שלא יפריעו לך בחיי היום-יום. ובקשר לעובדה שכבר לא כתבת על האנשים שמשרתים איתך - האם זה אומר שזאת התקדמות, שאת כבר מתחילה להתרגל אליהם, כבר לא רואה אותם באור שלילי כל-כך? - הלוואי וכן! בכל אופן, דעתי נשארה כמו שהיתה - תני להם צ'אנס, גליתי, להם ולכל האנשים הרבים שעוד תפגשי במהלך חייך, ממש כמו שאת רוצה שגם לך יתנו צ'אנס. ואת עוד תראי שזה יהיה רק לטובה! הרבה-הרבה הצלחה! שלך, נזבורה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
