ל HERA וכולם הקלות הבלתי נסבלת של הידיעה

HERA ידידתי ולכל הגולשים שלום ב30/04/1975 היה אבא כבן 66 ואז לקה בהתקף הלב הראשון שלו. כששמעתי אז את הידיעה בהיותי כבן 20 נפלתי לרצפה בהיסטריה ואז סברנו שנשארו לו שנים מעטות לחיות. מאז קשה לנו לאמוד את מספר האטמים שקיבל וכמה פעמים הוא שהה במחלקה לטיפול נמרץ. בכל יציאה מבית חולים עשה את ההיפך ממה שהרופאים ביקשו ממנו וצפצף על כולם אני לא זוכר כמה פעמים חששתי שאני עומד לאבד אותו ולשמחתי תמיד התבדיתי. תמיד הידיעות על מותו היו נכונות אבל מוקדמות מידי לפני כשנתיים שבר את רגלו ועבר ניתוח. מאז שהה בבית אבות על כיסא גלגלים צלול מחובר למציאות ובמצב רוח טוב . הוא המשיך לעשות נאאאא לחיים. אתמול 30/01/2002 הלכתי עם אמא לבקר אותו הייתה לו שפעת ונוזלת ואבד את קולו. כשנפרדנו ממני בשעה 1745 ביקש ממני לקחת אותו הביתה ב 31/01/2002 שעה 0600 מה שידעתי שיקרה קרה ובגיל 92 או 93 נפח את נשמתו כל חייו עשיתי למענו את המיטב ובשנתיים האחרונות המשפחה דאגה למוסד עם רמת השירות הטובה ביותר מה שמפריע לי שאני לא בוכה ולא מתייסר. אני מקבל את הידיעה בהבנה שאין תוחלת לחיים בגלאי 90++ מחר הלוויה ואני רואה את עצמי עומד מול המנחמים שקט ושלו אני לא מתייסר ולא מזיל דמעה התחושה בגדול היא שעשיתי עבור אבא את הכל בחייו ויש לי ספק אם יש משמעות לקלישאה "כבוד למת" אין ספק שאבא ימשיך להיות בתודעתי אבל הוא כבר לא בין החיים תודה לכולכם

שאול, אני מעבירה לך את תנחומיי... אין ספק שגיל 92-93 מכובד ביותר, אבל זה לא עושה את אובדנו של האב לקל יותר. היו לי כמה דברים להוסיף... אבל זה לא המקום... הפורום נסער מדברים מסויימים, ולכן מוטב שאכתוב אותם במייל. בטעות חשפתי את הבטן הרכה של כל המכלול הזה, שנקרא פורום... לא אעשה את שוב. ושוב, תנחומים כנים על מות אביך.

שאול שלום, תנחומי על מות אביך. קשה לאבד הורה בכל גיל. אביך נפטר כשבקרבתו סביבה תומכת, בן למעלה מ-90. אני בטוחה שתחוש בכאב מאוחר יותר. אולי לא תרגיש מיוסר, שהרי דאגתם לו, הוא נפטר כשהוא צלול ובמצב רוח טוב, ועשית למענו את המיטב. עוד תתגעגע ותחשוב עליו לעיתים תכופות, משך תקופה ארוכה. עכשיו נותר לך להיות בקשר חם עם אמא שלך. אני אבדתי את אבי בגיל 15, הוא היה צעיר, בריא וקבל התקף לב פתאומי שהביא למותו. עד עכשיו כואב לי שלא הכרתי אותו באמת.

שאול שלום, תנחומיי. לעיתים קרובות שחווים אובדן, מגיבים בהלם. כלומר, לעיתים יכול לקחת זמן רב עד שמתחילים לעכל את הדברים ונפרדים באמת. אביך הגיע לשיבה טובה וזה כביכול מקל. אני מניחה שיש שלבים מסוימים בהתמודדות עם אובדן כמובן שהעניין מאוד סובייקטיבי. בד"כ שחווים אובדן שואלים למה וזה בעצם מה שמייסר, אבל כאן זה כאילו מתקבלבשלוות נפש כהליך טבעי, אך עדיין פרידה מאדם אהוב אולי קשה לתפיסה ולהשלמה בכל מקרה. אני כאן בשבילך, מ

שאול שלום, גם אני כמו כולם כאן משתתפת בצערך על מות אביך. וגם אני, לצערי מניסיון אישי, יודעת שהדמעות מגיעות לא פעם יותר מאוחר - כשקמים מן ה"שבעה" ולפעמים גם אחר-כך. בכל מקרה, כל אחד מתאבל בצורה אחרת - אחד נשאר קפוא על מקומו והשני זועק עד לב השמיים. והכל, ואני מדגישה - הכל!!!!!!! - לגיטימי!!!!!!!!!!! ושום דבר לא מטיל בספק את הכבוד וההערכה שרחשת לאביך ז"ל. ורק עוד דבר אחד: כשאתה מרגיש צורך לבכות - תשפוך דמעות כמו מים, בלי להתבייש! כבר חלפו הזמנים בהם נהגו לומר ש"גבר לא בוכה". שלא תדע יותר צער, נזבורה

תודה חכולם על התמיכה