לסמוך על אנשים

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

31/01/2002 | 22:25 | מאת: ויוי.

מתוך מגוון הבעיות שהם חלק ממני , בחרתי להעלות בפניכם פעילי ההפורום היקר(למי שזוכר אותי)את אחת הבעיות המרכזיות שלי ושל בני ,ואשר מפריעה ומשבשת את חיינו . והיא- ל"סמוך על אנשים קרובים ורחוקים."לסמוך על מערכות ,כמו מערכת הבריאות ,המשפטית וכו'." בזה שאני מזה שנה בבית עקב בריאות גופנית לקויה , ומחויבת עקב מסירות ואהבה (עקב גרושין)לטפל בבני(26 )לתמוך בו ולהיות שם כשמצבו מחמיר , ( יש לו o.c.d.מטופל בכדורים שמקלים מאד על ההפרעה שהיא, מחשבות בלתי ניתנות לשליטה , כרגע מרגיש מחוזק בהרבה גם על ידי הטיפול הפסיכולוגי הפרטי שהוא מרוצה ממנו בנתיים. טלי,,,) מה שיוצא מאורח חיינו הוא, שאנו מסתגרים יותר ויותר ,(הטיפול שלי לא עוזר לי לפעול ולעשות שינוי). והיום אמרה לי המטפלת (והאמת הכואבת היא שאני יודעת שהיא צודקת ,,,)במן ביקורת קשה כזאת , שאני" שומרת עליו בצמר גפן כזה ", לא נותנת לאף אחד להיתקרב אליו ,ושבעצם הוא נהרס מכך !!והוא מצידו לא מוכן להיתקרב לאף אחד(הוא לא יוצא מהבית ,)ואני כבר לא מעודדת כי אחרי הרבה ניסיונות אין טעם ,, וגם כי גם אני פגועה מאנשים בצורה קשה ,,,,,הם גורמים לנו בכל מצב מתח רב. נכון שאני צריכה לטפל בעצמי קודם ולהפנים זאת בתוכי עמוק פנימה, ואחר להקרין ולעזור לו בזה.(על ידי לימוד כללים חדשים ,שימת גבולות ופיתוח ביטחון עצמיולימוד היתנהגויות ). אך כרגע אין לי שום דרך ופתרון. בצורה הרגילה ,או פסיכולוגית של "החשפות כמה שיותר לבעית הפחד"., ומה שנותר אולי היפנוזה .,,,, אני עברתי איתו הכל , מנסיון היתאבדות עד בתי חולים , מישטרה פחדים ,אלימויות מכל הסוגים כולל בית מטורף שהיה לנו, וכו. האם יש מישהו מבינכם שהיה בקטע דומה ,של יציאה איטית לעולם ,לאחר שנים רבות של היסתגרות , ומצא שהכל הוא לא כל כך מפחיד על אף הכל. 12 שנים הם יותר מידי,,, הפסיכולוג שלו אומר שקשר אפילו אם אדם אחד, ק,שר טוב ויציב יכול לחולל שינוי ,, אבל כאן אנו מתחילים מההתחלה. תודה , וסליחה על האורך מקווה להעזר על ידכם,,, ויוי.

01/02/2002 | 00:32 | מאת: ניר

ויוי יקרה, מה שלומך???????? חשבתי שכבר לא נראה אותך כאן. תארתי לעצמי כי את-אתם בהתמודדות קשה , ואכן לצערי זה מה שאת כותבת. אך כקורא מן הצד אשר זוכר את הקשיים אני רואה כי ההתמודדות נשאה פרי ושחלו שינויים גדולים לטובה. כפי הנראה פנייתך זו נובעת מהאנרגיה שהייתה דרושה לשם כך. כבר אמרתי לך בעבר שאני מאמין שביחד תוכלו לשפר את המצב, והנה במה שאת מספרת באמת יש תזוזה. אל יאוש! בזמן שלא היית כאן הצטרפו המון אנשים טובים שיוכלו לתרום לך " אוויר" להמשך.

01/02/2002 | 00:53 | מאת: ניר

יש דבר אחד שהוא חוקי, זמין, ולא עולה כסף- לחלום שיהיה טוב.

01/02/2002 | 01:03 | מאת: יניב

היי אני לא בהחלט לא מכיר אותך אך אני מכיר את הבעיה שבנך סובל ממנה . אני גם לא יכול לבטוח באנשים . ואני סובל ממחשבות כפייתיות . קשה לבטוח באנשים זה בטוח . אין לי באמת תשובה למצב . אך מה שאני יודע שהרבה מזה תלוי גם בבן. עד כמה שזה נשמע לפעמים אדיוטי להאשים אותו . אני גם חושב שאילו באמת רציתי הייתי נפטר מהבעיה הזו . אולי גם ללא תרופות . אבל אני יודע וזה ברור שישיבה בבית והסתגרות מהעולם החיצון מביאה להחמרת המצב . אני מקווה מכל ליבי שאולי בנך יוכל לשקם את עצמו . זה לא קל ונכון שזה תלוי גם בו אך זה יכול להיות כתוצאה מגנטיקה . לא כל מה שכל אחד אומר זו מילה קדושה . חייבים להיות חזקים כדי לדעת שיש באנשים הרבה מטען מאחורי מה שהם אומרים , ולפעמים זה לא מתוך מטרה לפגוע בנו אלא בגלל שהם בעצמם פגועים או חושבים שהם יותר טובים מאיתנו . מקווה שעזרתי יניב

01/02/2002 | 01:42 | מאת: ויוי.

תודה לך יניב , העלת נקודות חשובות על ההסתגרות בבית שמחמירה כמובן את המצב .ועל הרצון לעזור לעצמנו במו ידינו, שזה מאד חשוב לכשלעצמו. זה בהחלט נכון וצודק לאור ניסיונך , (אפשר לשאול,, ממה אתה הכי חרד? יניב) ,, בני עוזר המון לעצמו במה שהוא יכול ,וכמות הטקסים פחתה מאד. ובקשר למעגל האנשים ,אין ברירה אלא לנסות ולא להיתיאש. האם יש לך איזה שהיא תמיכה ,מהמישפחה ? וטוב לדעת שאתה אופטימי, ומבין את מניעיהם של האנשים ,דבר שעוזר בקשר להיתמודדות עם הבעיה . תודה ,,,, על ההיתיחסות והעזרה המהירה.אתה על הכיפק ויוי.

01/02/2002 | 02:22 | מאת: ליבי

ויוי חשבת פעם על כיצד את מתייחסת לעצמך ולבנך כשאת "מוציאה אותו החוצה" לחברה, קצת לאור שמש? את גאה בו? את קצת מנסה להסתיר אותו? את מנסה לעשות ממנו מה שהוא לא לפני אנשים אחרים? האם היית רוצה בסתר לבך שיהיה מישהו אחר?

01/02/2002 | 02:42 | מאת: ויוי

ליבי יקרה כמה חוכמה יש בשאלותיך , כשאנו יוצאים החוצה , אני תמיד גאה בו כי הוא מה שניקרא חתיך ויפה. אוהבת ומרגישה נח בחברתו ,כשהוא במצב רוח טוב,למשל באיזה מסעדה או משהו. אך אני גם מרגישה אותו ,,,והוא זה שמובך כשהוא הולך לצידי מטעמים טיבעים (איזה אמא מלווה כך,,,) הוא רואה עצמו כאילו,,,נישרך אחרי ואני המובילה. אני עושה ניסיונות איתו ,,,,אך הוא לא רוצה להיות היוזם אני לא רוצה שיהה מישהו אחר,,רק שיהיה מה שהוא כמו שכשהוא נימצא איתי בבית , חופשי לגמרי , דברן .ומלא ביטחון וכשאני ניתקלת באנשים התגובות הם תמיד חיוביות אלי ואליו.

01/02/2002 | 06:34 | מאת: ד"ר יוסי אברהם

שלום רב, נסי ללכת בעקבות הצעתו של הפסיכולוג, בנוגע ליצירת קשר עם אדם מהימן, "בחוץ". נוסח כתיבתך מאד ענייני, כך שאפשר לסמוך עלייך שיהיו לך שיקולים נכונים בבחירת מי שאפשר יהיה לסמוך עליו. כללית, את מתארת סיטואצית חיים מאד לא בריאה, וחבל שתישארי תקועה בה, יחד עם בנך. תכנית הדרגתית של חשיפה לאנשים, ולאחריה תכנית שיקום תעסוקתית במקום עבודה מוגן, שיש בו אנשי מקצוע שמסייעים לאלו שבאים לשם לעבוד - בהחלט אפשרית לכאלו שמצויים במצבכם. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

01/02/2002 | 13:11 | מאת: ויוי

תודה לך ד'ר אברהם. עצם הכתיבה והראיה שלי מן הצד , את סיטואציית החיים שלנו , וכן ,איך היא , בעיני אנשים אחרים שהם בעלי ניסיון חיים או אנשי מקצוע , נותנת לי , אנרגיות מחודשות , לפעול, בכוון הנקודתי הזה שהידגשת . תודה מקרב לב ויוי

01/02/2002 | 17:58 | מאת: "אור

אהלן נשמה... התגעגתי...אני שמח שחזרת אבל לא הבנתי...את בנוסף לבנך גם סובלת מבעיות חרדה??? ובקשר להיסתגרות ...היו תקופות שלא יצאתי מהבית חצי שנה רצוף אני מבין את התחושה שלך לגבי אנשים ומוסדות אנשים לא מבינים או לא רוצים להבין והמוסדות אטומים ומסורבלים היום רק כסף מדבר אני רק יודע דבר אחד נשמה ...התמיכה מאוד חשובה אחחחחח חבל שאת לא קרובה אלי!!!

01/02/2002 | 18:36 | מאת: ויוי

היי אור יקר צדקת ,,,,,לכן אני כאן בגלל התמיכה, אני יודעת שלא תעזבו אותי לבד ללא מענה .אני גם נאחזת ונעזרת בכל אות במיקרים כאלה. בקשר לחרדה ,,,לא אני לא סובלת מזה ,,אני יוצאת מהבית ומתמודדת עם הסביבה אך מעדיפה בכל זאת את השקט על פני חברים .כי עייפתי מהכל ולכן אני הרבה בבית. ניראה לי שאתה מבין אותי טוב יותר מכולם בעיניין המוסדות האטומים והמסגרות המקולקלים , ולמה לקחתי על עצמי בלבד את האחריות על חיינו,,עם כל המישתמע מכך ,תודה לך מאד. תמיד כייף לראותך בסביבה "אור ,,,,,ולדעת שהכל o.k.אנו רחוקים אך גם קרובים. מה שלום הקטנה שלך החיילת שלנו,,,היא קרובה לבית לפחות.?

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית