דילמה מאוד קשה.

אני אמור לעבור ביום ראשון הקרוב איבחון הומאופתי. ביום שני אמורה להיות לי פגישה ראשונה עם פסיכולוגית קלינית (שעוסקת בפסיכותרפיה). לפי הבנתי המצב אצלי הוא לא חמור עד כדי כך, ולא בטוח שאצטרך לקחת תרופות פסיכיאטריות. אבל אם כן היא אמורה להפנות אותי לפסיכיאטר. אבל אני טוען שאם המצב שלי אינו חמור עד כדי כך אז גם טיפול טבעי יכול מאוד לעזור ביחד עם השיחות. אבל הבעיה היא שהפסיכיאטרים אינם מבינים כל כך בתרופות טבעיות, ומה גם שהיא אמרה לי שאם אצטרך תרופות היא מכירה פסיכיאטר טוב. מה כדאי לעשות? משום שהרופאים הטבעיים אינם עובדים עם פסיכולוגים כמו במקרה שלי. אשמח לדעת מה כדאי לעשות. בברכה רבה ליאוניד

ליאוניד שלום, עליך לזכור שאתה זה שאמור לבחור את סוג הטיפול שתקבל, ולכן אם אינך מעוניין לקבל טיפול תרופתי ולנסות קודם טיפול הומאופתי, זה לגיטימי לגמרי, ולדעתי גם נכון (כמובן, בלי להכיר אותך ואת הבעיות מהן אתה סובל). כדאי רק שהמטפל האלטרנטיבי יהיה מישהו שקיבלת עליו המלצות או שעובד עם קופ"ח, כי יש שרלטנים בתחום...

ליאוניד, שושי לדעתי מאוד צודקת. יחד עם זה, יש רופאים מערביים שלמדו גם רפואה סינית., עדי

ליאוניד... קודם כל תיפגש עם הפסיכולוגית, תראה מה דעתה. לפני שחוצים את הגשר צריך להגיע אליו... אתה יכול לנסות טיפול הומאופתי לתקופה מסויימת, ואם זה לא עוזר, לנסות להיפגש עם פסיכיאטר. או להיפך...

שלום ליאוניד, רוב הפסיכיאטרים ורוב הפסיכולוגים אינם מעריכים תרופות טבעיות, משום שיעילותן של תרופות אלו לא נבדקו במחקרים המקובלים הכוללים קבוצת ניסוי, הלוקחת את התרופה, וקבוצת ביקורת הלוקחת תרופת אין-בו. "ממציאי" התרופות הטבעיות אינם מסכימים להעמיד את מוצריהם בבדיקה כזו. הואיל והפסיכיאטרייה כענף של רפואה והפסיכולוגיה הנוקטת גם היא שיטות מחקר מדעיות ככל האפשר, גם מי שנמנה על מקצועות אלה מבקש להסתמך על ידע מדעי. אם אני הייתי מחליט שמטופל שלי זקוק לטיפול תרופתי, גם אני לא הייתי מסתפק בכך שהוא ייעזר בטיפול הומאופאתי. אם לא הייתי חושב שהטיפול התרופתי מחויב המציאות, לא היה איכפת לי שהוא ייעזר באמצעים אלטרנטיביים, ברוב המקרים התרופות הטבעיות אינן גורמות נזק, אך אם מדובר במקרים קשים והמטפל האלטרנטיבי מציג אותן כתחליף לטיפול תרופתי קונבנציונאלי, הדבר נראה לי חסר אחריות וכבר נתקלתי במקרים שמטפלים אלטרנטיביים שהגיעו אליהם חולי מאניה-דיפרסיה, סכיזופרניה או דיכאון עמוק, שאמרו להם שהטיפול התרופתי הקונבנציונאלי מזיק. הסכנה, איפוא, אינה מהטיפול הטבעוני עצמו, אלא מהצגתו כתחליף לטיפול התרופתי הקונבנציונאלי במקרים קשים. בכל מקרה אני מקווה שאינך נמנה על אותם מקרים קשים ושהפסיכולוגית שלך תחשוב שאינך זקוק לטיפול תרופתי ותוכל להיעזר במקביל בפסיכותרפיה ובטיפול הומיאופאתי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

ליאוניד שלום יש רופאים שהתמחו בתרופות הומאופטיות, אפילו בשירותים (המשלימים) של קופת חולים כללית. התחום נכנס יותר ויותר גם אל הרפואה הקונבנציונלית. יש לציין שמעט גורמים רציניים התמחו בכך וצריך לברר היטב למי פונים לטיפול. בכל מקרה, כאשר הטיפול ניתן ע"י גורם רציני וניתן ליצור קשר בין הגורמים המטפלים לצורך תיאום אין כל בעיה בטיפול ההומאופטי ובמצב כזה אינני רואה סיבה שהפסיכולוגית תתנגד. במידה וישנה התנגדות תצטרך לעמוד על שלך, או להשתכנע, אבל גם כאן אינני רואה באופן חד משמעי מצב שהטיפול מופסק. תצטרך פשוט לדבר על העדפותיך ולהסבין מול הגורמים המטפלים, ולהשתדל להיות פתוח לביקורת שלהם, אם יש כזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אף אחד לא מכריח אותך לעשות שום דבר תעשה עבודת מחקר קטנה...תחקור לעומק תראה את הנתונים, תעשה "בעד ונגד" תנסה. אפילו את שניהם מה שעושה לך יותר טוב - לך עם זה ואף פעם אל תיפול למשהו כי אמרו לך ש"זה מה שטוב" כי היחיד שיידע מה טוב לך הוא אתה.