דחוף ביותר...

הייי גידי , נעים מאוד יוצא לי רע עכשיו להכירך הייתי פעם המון כאן מתכתבת. גידי ,אני בת 18 וחצי ומי אז שאני ילדה יש לי בעיות הסתגלות ובעיות חברתיות. כרגע אני בשירות סדיר התגייסתי ממש לא מזמן. ועד עכשיו מאז הגיוס נורא קשה לי. אני נמצאת במשרד אם 3 אנשים 9 שעות רצוץ ,ומרגישה לא קשורה אאלייהם לא הסגנון שלהם..בקיצור שמים וארץ.. אני ממש בדכאון רע לי קשה לי מדוכא לי יש לי עוד מעט תור לקבן,בתכווה שהוא כן יציל אותי מהמצב אני רוצה לעבור בסיס דבר שעושים ממש בלאגן ולא נותנים מהר. קשה לי להיות במסגרת ממש הרבה זמן ולהיות אם אנשים הרבה זמן,אני אוהבת להיות לבד. אולי יותר נכון התרגלתי לזה...והתחלתי לאהוב את זה.. כול כך רע לי והפחת שהקבן לי יעזור לי בהעברה מה עושים בבקשה מבחינה נפשית כול כך רע לי. שכול יום בבוקר שאני מתעוררת אני אומרת לעצמי"למה למה זה בא אליי היום הזה מחדש?" אני מתעוררת המון בלילות וישר נזכרת בבוקר שיגיע ודבר ראשון מסתכלת בשעון שיש לי עוד זמן למחר.... בבקשה אנה מימך עזור לי.. האם לדעתך קבן יעזור לי? האם יש לך דרך לתת לי להסביר את מצבי לקבן ביותר מדויק? ומה בינתיים עושים אם הכאב בנפש שאני לא מסוגלת להתגבר חוץ מלבכות?? הרבה תודה..גלית

שלום גלית, צר לי לשמוע על סבלך הרב. בואי נפריד בין שתי בעיות: (א) ההתמודדות שלך בצבא ו-(ב) מהות הקשיים שלך. בקשר להתמודדות בצבא -נראה לי שיש לך יותר כוחות מכפי שאת מעריכה. לאחר קריאת המשפטים הראשונים הופתעתי שהתגייסת ואת משררת בצה"ל לאחר ילדות קשה כפי שתיארת. אינני חושב שאת זקוקה לעיצות איך להתנהג אצל הקב"ן מכיוון שאתה מביעה את עצמך היטב ואם תעשי זאת כפי שעשית זאת בפנייתך הנוכחית, אין לי ספק שהקב"ן יבין היטב את קשייך. לגבי מהות הקשיים - זו הבעיה שצריכה להטריד אותך יותר. את מתארת מצב טיפוסי של דיכאון. אינך כותבת אם היית בטיפולים או לא, אך אני משוכנע שגם במסגרת הצבא יש דרך לעזור לך. ראשית, יש כיום תרופות אנטי-דיכאוניות בעלות תופעות לוואי קלות יחסית, שגם הן אינן מופיעות אצל כולם. כל פסיכיאטר בצבא יכול להתאים לך טיפול תרופתי כזה, דבר שיגרום להקלת מצוקתך תוך מספר שבועות. במקביל, הקב"ן הנוכחי, או הקב"ן בבסיס החדש, יוכל לקבלך לשיחות. השילוב שבין השניים התגלה כיעיל מאוד בהתמודדות הן עם דיכאון והן עם הקשיים החברתיים שאת מתארת. אני בהחלט מעריך את כוחותייך ואת יכולתך להפיק תועלת מטיפול כזה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט