לד"ר גידי רובינשטיין

שלום. לא מזמן כתבתי כאן שאלה, והיום המליצו לי להפנות אותה אליך. אז אני "מדביקה" כאן את נוסח השאלה, ואשמח לשמוע את דעתך. שלום אני נמצאת בבעייה שאני לא יודעת מה לעשות איתה, ואולי אתה תוכל לעזור לי לפחות בכיוון. אני נשואה כ-7 שנים, ויש לנו ילדה קטנה. הנישואים אינם מאושרים מבחינתי, ולפני כ-3 שנים פיתחתי קשר רומנטי מהצד, קשר שהוא מאד ריגשי ומאד מספק מכל הבחינות, אבל מחוץ לנישואים הוא לא אפשרי (הגבר מבוגר ממני ב-30 שנה, נשוי - לא באושר, ומכר של המשפחה שלי, ושנינו הסכמנו שאם הקשר שלנו יוודע ברבים זה הסוף שלנו...) אל בעלי אני לא נמשכתי מלכתחילה. המין איתו מאד לא מספקעבורי, וגם מבחינה ריגשית - אני לא מקבלת ממנו את מה שאני צריכה. הצלחתי לשכנע אותו ללכת לייעוץ זוגי, היות ובאמת היה לי חשוב לשמור על מסגרת משפחתית מאושרת (עד כמה שאפשר). הענקתי יותר למשפחה ופחות למאהב שלי, וזה היה מקובל עליו לחלוטין, הוא אפילו תמך בזה כי חשוב לו שקודם כל אני אהיה מאושרת בבית, והוא אף הציע שניקח פסק זמן כדי שאוכל לתת צ'אנס הוגן לנישואיי. בעקבות הייעוץ אני ביצעתי בעצמי כמה שינויים, היות והבנתי את המשמעות של הדברים מבחינת בעלי. אבל הוא אגוז מאד קשה לפיצוח, והוא לא משתף פעולה עם היועץ. הו מחכה שהדברים יקרו מעצמם, ולא מוכן לקבל את מה שהיועץ אומר לו (ודוקא זה יועץ מעולה, שמצליח כל פעם להדהים אותי באיך שהוא מבין את הדברים ומסביר אותם לבעלי). אני מרגישה שאני מתאמצת לשוא, ושבעלי לא עושה שום מאמץכדי לשפר את הדברים. אני חייבת לציין שהוא לא אדם רע, והוא לא עושה שום דבר בכוונה רעה. להיפך - כל מי שמכיר אותו מתאהב בו מייד, אבל כמו שאני אמרתי לו פעם כשהוא טען שרק לי יש טענות כלפיו - רק אני נשואה לו... אם זה לא היה בעלי, גם לי לא היו טענות. אבל אני מרגישה שאנחנו רק שותפים לדירה ותו לא. לא חברים ובטח שלא בעל ואישה. אני לא יודעת מה לעשות? להתגרש? המחשבה על זה מפחידה אותי נורא! אבל אני גם לא רוצה להמשיך ככה! אני עומדת על סף ייאוש מהמערכת יחסים הזאת, וזה משפיע עליי בחיי היומיום. מה אני יכולה לעשות?! אני יודעת שזו שאלה קשה, אבל אולי מנסיונך עם מטופלים אחרים אתה יכול להגיד לי אם כדאי להמשיך ולנסותאו שעדיף לשחרר את הרסן ולקבל את זה שככה הוא. או שאני נשארת עם גבר שאני לא נמשכת אליו, לא מסופקת ממנו - לא רגשית ולא מינית, או שמתגברים על הפחד ומפרקים את החבילה עכשיו, במקום להמשיך ולסחוב את הנטל הזה... תודה.

שלום הילה, צריך להיות קשה מאוד להיות תלויה כל כך באדם שאת כל כך לא אוהבת, ושמעולם אולי לא אהבת, לפחות לא נמשכת פיזית וריגשית, כפי שעולה מפנייתך. קראתי בעיון את פנייתך ותהיתי מדוע פנית לטיפול זוגי אם את טוענת שלא זו בלבד שבעלך אינו עונה על צרכייך, אלא שהמצב היה כך מלכתחילה. לפי תיאורייך, נשארה רק המסגרת, והמחשבה על פירוקה גורמת לך חרדה רבה. לדעתי, מטפל זוגי (או כל מטפל אחר) אינו יכול לצקת תכנים אל תוך המסגרת ולהפכה משמעותית, בייחוד אם את טוענת שלא הייתה משיכה מלכתחילה, לא מינית ולא ריגשית. מה כן היה? מדוע נישאת לו? אני חושב שחלק גדול מהתסכול שלך הוא מהציפייה שבעלך ישתנה. הוא לא ישתנה. אנשים לא משתנים למען אנשים אחרים, גם לא בטיפול זוגי. לדעתי, עלייך להתחיל בטיפול אינדיבידואלי - אולי אפילו אצל אותו מטפל זוגי שאת מתפעלת ממנו - שיקנה לך תובנה כלשהי אל מה שגרם לך להינשא לאדם שלא נמשכת אליו מהתחלה ובמקביל, לעזור לך למצוא מתוך עצמך את הכוחות לפרק את החבילה. חלק גדול מעבודתם של מטפלים זוגיים הוא מה שידוע כיום בשם גישור בגירושין. על סמך המעט שאת כותבת זו יכולה להיות בהחלט אחת ממטרות הטיפול. מעבר לכך, יש לבחון יחד איתך את היסטוריית הקשרים שלך ואת יחסייך במשפחת המוצא שלך, שהביא אותך למלכוד בו את נמצאת. אני מאמין שיש לך כוחות לעבור את התהליך הלא פשוט הזה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

הילה הילה אני חייב לציין שד"ר גידי כתב דיברי טעם וקלע בול למטרה אני חושב שאת צריכה לאמץ את דבריו. איתן ד"ר גידי ברוך הבא:) עיקר הדברים ניכתבו בדפים אחוריים וחשבנו שיש לך דברים לחדש ואני שמח שחידשת