לכולם חייבת עזרה...

מה שלומכם? אצלי אותו דבר מאז שהתגיייסתי אני בשוק בתוכי לא מהכלת שאני כבר חיילת. נורא קשה לי להממשיך בדרך הזו בקשתי העברה אבל עד העברה אלוהים גדול..... לוכך פול זמן...וזה מבאס אותי כי באמת קשה לי שם. וגם אותה סיבה לא השקר ויגיד שהכול כמו בעבר יש שיפור בהרגשה שלי כלפי עצמי,ואז אני מרגישה יותר טוב. ועדיין לפעמים שאני מרגישה ורואה שלא מתייחסים אליי כאל אויר ותמיד מוצאם מה לשוחח אם אחרים ואני לא מעליב. יש גם הרבה פעמים כשאני מאזינה לשיחות ואומרת דבר מנסה כן להשתתף זה אותו דבר עונים לי לשנייה והכול שוב חוזר כאילו אני לא רצוויה בשיחה וזה קשה. נור.........אאאאאאאאאאא.................... מה עושים ממש רע לי אני לא מצליחה להמשיך בהרגשה הזו... כולם כבר ממממממששששששש מגובשים ואני לבדי נורא מדוכא לי אני מנסה להשתלב אבל זה לא זה.......

כמה זמן את כבר חיילת? אני מסכימה איתך שלדברים בצבא לוקח זמן לזוז... אבל תחשבי על כמות החיילים... זה לא שיש למישהו שם משהו אישי נגדך. כשאת מרגישה רע, פשוט תדמייני את ההרגשה הטובה שכתבת עליה... תנסי לחשוב מה גורם לך להרגיש טוב, ותעשי את זה. אל תשכחי את מה שכתבתי לך אתמול (או שלשום?) את חדשה, והם כבר צוות מגובש... לכן את לא "חלק מהעניין" כל הזמן. יש להם בדיחות משותפות, וזמן משותף שהם עברו ביחד, ואת לא היית בו. תמשיכי להצטרף לשיחות... אם אחרי כמה נסיונות תתקפלי, אז לא יהיה לך סיכוי להיות אחת מהם... עובדה שהם מקדישים לך אפילו את אותן כמה שניות. אם לא היה להם אכפת, הם היו מתעלמים לחלוטין. בקיצור... אני שונאת את המשפט "הזמן מרפא את הפצעים" אבל אני כן יכולה לכתוב לך, שהזמן עושה את שלו... תחשבי על זה שבעוד כמה חודשים שוב יגיע מישהו חדש, ואז את תהיי בין הותיקים...

גלית בפעם המיליון:)) כתבתי לך תשובה שצריכה ליהיות בעמוד 577 באמצע "לגלית החיילת החמודה" תבדקי ושתיקראי תתיחסי לזה. תגידי לי אם קראת איתן

.