בעיית אכילה שהורסת לי את החיים

שלום לכולם, אשמח על כל תגובה שתתקבל להודעה הזו. אני בת 26, בחורה רגילה לכאורה. עובדת במשרה מלאה וסטודנטית בזמן הפנוי שנשאר. נראית לא רע, חייכנית, אינטליגנטית, חברותית, נראית די מרוצה מהחיים. ומאחורי המסיכה מסתתרת האמת המרה. כבר שש שנים שאני בתוך מערבולת. כל מה שמעניין אותי נע סביב האוכל והרזון. קוראים לזה בולימיה. בגדול - כמעט כל מה שאני אוכלת, אני מקיאה. אני עולה ויורדת במשקל כל הזמן. יש לציין שאני לא רזה מאד, כמו שאולי זה נשמע; המשקל שלי תקין לגמרי, אני דיי רזה אבל לא רזה מידי. הסיפור התחיל בצבא, ונמשך ונמשך, ואני לא מצליחה לצאת מזה. ניסיתי עשרות פעמים להפסיק. פעם אחת אפילו הצלחתי להפסיק וחודשיים שלמים חייתי נפלא, ואפילו לא התאמצתי (כנראה שהייתי אז במצב נפשי יציב וזה פשוט קרה לבד). אבל אז צץ איזשהו טריגר שהפיל אותי שוב. אני מצליחה להסתיר את זה נפלא. המשפחה שלי לא יודעת, למרות שכמעט שנה חייתי בבית אמי והייתי מקיאה לה בשירותים לפחות פעם ביום. חייתי עם חבר שלי שנתיים, ולא היה לו שמץ של מושג. גם היום אני חיה עם חבר, והוא לא יודע מזה. הורג אותי - איך לעזאזל הם לא שמים לב?? אני כל כך טובה בלהסתיר? לדעתי, הכל טמון בעבר שלי, בילדות שלי, ביחס של אמא שלי אלי, ובחיים הקשים מאד שעברו עלי. לא אפרט אבל חוויתי דברים לא קלים, כבר מגיל קטן. שורה תחתונה - נמאס לי מזה. נמאס לי ואני לא יודעת מה לעשות. אין לי כסף לפנות לטיפול (אם היה, מזמן הייתי עושה את זה, מתגברת על הבושה והולכת על זה). מעבר לבעייה הנפשית, יש גם את הבעיה הגופנית שנוצרה: הקיבה שלי פשוט הרוסה - כל מערכת העיכול שלי פגועה. אני לא מסוגלת לאכול כמו בן-אדם, מהסיבה הפשוטה שהמזון לא מתעכל כמו שצריך; הוא מתעכל מאד לאט, ובינתיים האוכל פשוט מתקלקל בקיבה (אני מרגישה את זה בגלל תופעות לוואי למיניהן). ניסיתי לקחת כדורים שאמורים להקל על העיכול, אבל לא עזרו לי. אנא, תגובות. תמיכה. מכאלה שיכולים לעזור, מכאלה שאולי חוו את זה, שמכירים מישהו/מישהי שעברו/עוברים את זה, מסתם אנשים שיש להם מה להגיד, אנא. אף אחד מהאנשים סביבי לא יודע, כך שלמעשה אין לי איש לדבר איתו. תודה.

למור היקרה, אחרי כ"כ הרבה זמן עם הבעיה קשה ביותר וכמעט בלתי אפשרי להתגבר ללא עזרה על בולימיה. אפשר לפנות דרך הקופה למרפאה לבעיות אכילה שליד בי"ח באזור מגוריך. את יכולה לפנות לרופא המשפחה ואם את לא רוצה שידעו- תבקשי הפניה לדיאטנית והיא תפנה אותך. אל תזניחי תתחילי לבקש עזרה, ותהיי מוכנה לקבלה. בהצלחה.

היי מור את בהחלט טובה בלהסתיר , מה גם שהפחד מה יחשבו עליי "תורם" לעניין.ואני מניח שגם אם לא ציינת זאת את גם טובה בלהקשיב לחברים ליעץ ולנסות לפתור להם את הבעיות. יש לי תחושה שאת בעלת אישיות חזקה עם המון כוחות והמוצא היחיד שנשאר לך להתמודד עם עוולות שאנשים אחרים גרמו לך הוא לפגוע ולהרוס את עצמיך. לדעתי את נמצאת בדרך הנכונה במסעיך הארוך והמייגע. עצם העובדה שאת לראשונה משתפת אחרים בבעיתך מצביע על המודעות שלך לבעיה ועל הרצון להפנות את האנרגיה ללסיע לעצמיך.אני סבור שאת צריכה לראות את הבעיה ולהשתחרר מרגשות האשם. אין ספק שאת זכאית לקבל יעוץ וטיפול מקצועי אמין ונכון שיתאים לאישיותך ורצונך. עולה בדעתי כמה אפשריות : שלא יעלו לך ממון רב. 1) כסטודנטית את רשאית לפנות ליעוץ הפסכולוגי של האונברסיטה 2. לרופא /ה המשפחה 3. לפסכולוג שעובד עם הקופה (אם את במכבי למשל) אני סמוך ובטוח שכל אחד מהגורמים שציינתי ישמור על כבודך ת פרטיותך . בהצלחה נ.ב אוליי כדאי שתנסי לחשוב על חברה או מישהו המשפחה שאת יכולה לסמוך על עליה או עליו שילוו אותך בחוויה החדשה. לפחות בהתחלה וגם אם אין אחד כזה אז עשי זאת בעצמיך. ומוטב שעה אחת קודם המון הצלחה תומך ומחזק צל