פחד מגנב

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

21/01/2002 | 14:45 | מאת: ע.

לפני כחודש התעוררה בתי בת ה-6 באמצע הלילה כשהיא כולה מבועתת, בוכה בהיסטריה, עם מבט של פחד אמיתי בעיניים והיא טוענת שהיא פוחדת מגנב. ניסינו, בעלי ואני להרגיעה אבל היא אמרה שבכל פעם שהיא מנסה להירדם היא חושבת רק על הגנב. גמרנו אומר לעשות לה סיבוב בבית ולהראות לה שהכל סגור וכולם בבית ישנים בשקט. היא חזרה למיטה, שכנענו אותה לחבק בובה גדולה שלה ולאט-לאט היא נרדמה. מאז מדי כמה ימים, בעת לכתה לישן היא מתקשה להירדם בשל מחשבה על גנב שנכנס הביתה. היא הולכת לישן ב-21:00 בערב כשכל הבית עדיין ער. הלילה חזרה על עצמה התופעה כאשר רק לאחר שעתיים של שידולים היא הצליחה להירדם. ראוי לציין כי מדובר בילדה שעד היום לא נתקלנו איתה בשום בעייה פיזיולוגית או נפשית-חברתית משמעותית. באמת רק מחמאות. השינוי היחיד המשמעותי בחייה השנה הוא עלייתה לכיתה א'. לדברי המורה היא ילדה מאוד חיובית, אינטליגנטית ושאר מחמאות. הבעייה היחידה שהמורה מצאה לנכון לציין היא רצונה לכפות את דעותיה על חברותיה שלא תמיד מוכנות לקבל ממנה את המרות. בבית יש לה אחות בת 11 וחצי, הן ביחסים נפלאים. מריבות, לכשצצות, נובעות מהמרדף הקבוע שלה אחר הצדק. גם אותנו כהורים היא שופטת תמיד : "לא פרי", "לא הוגני". כיצד נוכל לעזור לה לצאת מהסיוט הזה ולהחזיר לה את שינתה השלוה כבעבר ?

21/01/2002 | 15:33 | מאת: רוית ניסן

ע. שלום. האם היה ארוע של גניבה או מעורר פחד אחר? האם ניכר שינוי נוסף בהתנהגותה בזמן האחרון? תודה. רוית.

22/01/2002 | 09:12 | מאת: ע.

רוית בוקר-טוב ותודה על התגובה המהירה. לפני כשנה וחצי פרצו לאמי את הבית. בתי הייתה עדה לחוסר הסדר שהיה בבית לאחר הפריצה. אך מאז ועד לתקופה שציינתי בשאלה הנושא לא היה חלק מסדר היום. אותה את שוחחנו על כך ומאז הנושא לא עלה. אגב, פחד. אני לא יודעת אם יש לזה קשר. אבל בשבת האחרונה, שעה ששיחקה עם חברתה ב"אמא ולילדה" עם בובות ולגו, שמעתי את בתי צועקת כחלק מהמשחק : "פיגוע". חברתה, שגם היא בכיתה א', ענתה לה : "זה לא אצלנו אז לא בעייה שלנו". בתי המשיכה לנסות להלחיצה : "תברחי, פיגוע פיגוע ". לא שמעתי את המשך המשחק כי הייתי בחדר רחוק ולא רציתי להתערב. האמת שהייתי בשוק מהרעיון ואף שוחחתי על כך בערב עם בעלי לנוכח התדהמה. זה היה מצמרר לשמוע זאת. לאחרונה, היא בעלת סף סבלנות נמוך. כלומר : אם מעירים לה על משהו, היא מיד נעלבת. היא מתחילה לצרוח תוך כדי בכי אמיתי עד כדי התאדמות פניה ולעיתים רצה לחדר כאות מחאה אך לבסוף מתרצה אחרי שיחה שלי או של בעלי איתה. לאחרונה אני אף מוצאת את עצמי אומרת לאחותה הגדולה לנהוג איתה ביתר רגישות כי היא רגישה יותר מאימתי. עוד הערה, אם היא חשובה, לאחרונה היא עסוקה ב-:"אני רוצה להיות מפורסמת כדי שיעריצו אותי וידברו עליי". רוית, אני שוב מודה על התייחסותך וכבר מחכה להתייחסותך הבאה. הרבה תודה, ע.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית