שאלה דחופה לצוות המקצועי

שלום לכם, בני שהשתחרר מהצבא מזה מספר חדשים יושב כל היום בבית מול המחשב. לא מחפש עבודה ולא מנסה להשלים בגרויות שעדין חסרות לו. הוא אינו שותף במטלות הבית, רק לוקח ואינו נותן דבר. הוא עצבני וכועס כאשר מעירים לו בעדינות ואינו מעונין לגשת לטיפול. יש לציין שהוא נבון ויש לו חברים, כאשר מתחשק לו הוא יוצא לבלות, אך לא נראה לנו שרוצה לעשות דברים אחרים. בבית האוירה קשה, הוא מרים את קולו וצועק כשבא לו, או כשמבקשים ממנו משהו. האם יש דרך לשנות את המצב? נאמר לי שעלי לתת לו אולטימטום ולומר לו שיצא מהבית אם לאיתחיל להראות סימנים של שינוי. עד עכשיו לא רציתי לשלוח אותו מהבית, אבל אני כבר מיואשת מהמצב ולא רואה פתרון אחר באופק. אודה להתיחסותכם.

לא כתבת כלום לגבי נסיון לשוחח אתו על כך בנחת . צריך למצוא את הזמן המתאים והמצב רוח המתאים, ללכת לאיזה בית קפה שקט ולדבר אתו פתוח על הנושא. אם הוא נבון כפי שאת אומרת, הוא לבד מבין שהוא לא יכול לחיות עם עוד אנשים ולהיות על תקן של מקבל מבלי לתת חזרה מאומה. הוא לבטח גם לא מרגיש טוב עם זה בעצמו. תני לו להתבטא . בהצלחה

שוחחתי איתו בנחת, גם עוד אנשים הקרובים אליו שוחחו איתו בנחת הכי גדולה האפשרית.... ואין תגובה....

יעלה שלום מרקם היחסים העדין דורש התייחסות עדינה. כדאי לערוך איתו שיחה רצינית מלב אל לב, אם זה אפשרי. אולי אתם זקוקים לייעוץ אצל יועץ לטיפול משפחתי, אפילו רק את ובעלך ללא הילד. האולטימטום בהחלט יכול להגיע מתישהו אבל זה נשק לשעת חרום. בברכה ד"ר אורן קפלן