\/\/\/\/\/\/\/\/\/\//\\/\/\/\/\/\/\/\/\/\/\/\/\/\/

גבירה היתה,בת אצילים,יפה מכל נשות העיר היתה, ואצילים רבים באו אל ארמונה,ברצונם לשאתה לאישה ולנחול את נחלותיה. בזה אחר זה באו,ובזה אחר זה עזבו, ראשם מורכן ומשרתיהם מגחכים. כי אחת אמרה הגבירה: לאישה אהיה רק לגבר אשר ישביעני אהבה עד בלי דיי, וימצה את אהבתי עד תומה. כשאין אהבה שופעת אין טעם למעין היין. זמן עבר ופניה של הגבירה נפלו. "האם זה יהיה גורלי, לחפש את אהובי עד עולם? האם לא ימצא הגבר המתאים לי, מבין כל בני האצולה? המשרתת אשר עמה כפריה ,לחשה לגבירה באוזנה מילים. כעבור שבעה ימים, יצאה הגבירה,לבדה,לכפר קטן ונידח, שם השתכנה בבקתה קטנה,ושירתה את עצמה לבדה. גבר היה שם בכפר,חוטב עצים,הוא ראה את האישה שבאה לבדה, כעבור יום הביא על גבו ערמת זרדים לתנור,והניחם על סף הביקתה. מה הם זרדים לגבירה שבדי משי ואבני יקר הם תשורות לה? אבל אותה גבירה שמחה בזרדי העץ כאילו היו אבנים יקרות, כיוון שרק בעזרתם יכלה לבשל את מזונה. וכך הביא לה האיש חוטב העצים,יום אחר יום,את תשורותיו- דג ששלה ממי הים, קערת אורז או ביצי ציפור. והגבירה מדי בוקר, פתחה את דלת הבקתה בצפותה לראות מה הביא עימו השחר העולה. כעבור ימים, פתחה את דלת הבקתה...ואין דבר! רק פרחקטן היה מונח על סף העץ של הבקתה! הרימה הגבירה את הפרח, וריחו היה ענוג מכל ריח שהכירה. ואז ידעה כי נגע הגבר בנפשה פנימה. ובאותו ערב לא עלתה על משכבה, אלא שמרה על אור העששית,וחיכתה לבואו של האיש . וכאשר שמעה את פסיעותיו,פתחה את הדלת והזמינה אותו להיכנס אל הבקתה הדלה, ובאותו לילה, הרוותה הגבירה דודים,עד כי באה על סיפוקה ללא גבול.והאיש חוטב העצים, שחלק עימה את תשורותיו, הפך לבעלה וחזר עמה לארמונה. והפתגם אומר...איש פשוט השט על גלי האהבה,יקר הוא לנשים מכל אביר על סוס...כל זמן שפרחבידו ואהבה בליבו

מוכר מאוד, אבל עדיין מקסים!!!