יחסי מטפל-מטופל... מה דעתכם?

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=118835&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0

שלום הרה, אנחנו כבר בשנת 2002 והגיע הזמן שהממסד המטפל שכולל רופאים, פרופסורים, פסיכולוגים ,פסיכיאטרים ירד מן האולימפוס ויתחיל לדבר ולטפל ב"גובה העיניים". גם רופאים שעדיין רואים את עצמם " סגנים של אלוהים" התחילו להתנהג כמו בני תמותה ואפילו מוכנים לשמוע את המטופלים חולקים על דעתם. אני בעד הגישה המוזכרת במאמר המעניין הזה, אבל על המטפל להיזהר לא להיגרר ולהתחיל לספר למטופל על צרותיו האישיות. אני סבורה שאפשר להיות הרבה יותר נינוח והטיפול יכול להיות יותר אפקטיבי כשיש מטפל מהסוג המוזכר במאמר.

היי ניקולט, גם אני חושבת, שצריכה להימצא דרך ביניים... הדיסטנס נחוץ, אבל עד גבול מסויים. מצד שני, בהחלט אין צורך להגיע למצב של "היפוך תפקידים"... מה זה משנה אם המטופל יודע דברים מסויימים על המטפל? שוב, אין צורך שתהיה למטופל ביוגרפיה שלמה של המטפל. אגב, אם שמת לב, המאמר מתייחס בעיקר לפסיכואנליזה...

האם אפשר להגיע דרך האינטרנט למאמר שהופיע בעיתון ידיעות לפני כשנה ? לא ידוע לי שם המאמר רק הנושא שכתבו עליו. בתודה נ.

שלחתי לך מייל על המאמר אשיב מאוחר יותר תודה ורוניקה

קיבלתי אותו הרגע... אני קוראת ואשלח תשובה.

הרה מאמר יפה אני חייבת לציין....נראה טוב אפילו בשעה כזו האידיאליזציה שבין מטופל למטפל היא לא נושא חדש בכלל... מה שמעניין אותי מהמאמר הוא א. איך יצליח מטפל - שבטח יש לו מספר לא מבוטל של מטופלים - "להחזיק ראש" עם כולם? מה הוא יספר לכל אחד? ואם הוא יזדהה עם כל אחד לא יוקרנו עליו בעיות של אחרים? הרי כל מטפל לומד איך להרחיק את הרגשות שלו עצמו בשעת טיפו ב. לא יכולתי שלא להזכר בסרט "בואו נדבר על זה" (עם רוברט דה נירו ובילי קריסטל) מצב מאוד משעשע כשהמטופל והמטפל "מחליפים תפקידים" וכבר אמרו חכמים "מכל מלמדיי השכלתי ומתלמידי יותר מכולם". אבל לא נראה לי שהמטופל מעוניין לקבל יותר בעיות ממה שיש לו ממילא - זה לא יהפוך את נקודת המבט שלו על המטפל להיות יותר אנושי, לדעתי זה רק יגרום לו יותר חוסר ביטחון.

היי, אני לא חושבת שמטפל צריך לפתוח את כל החיים שלו בפני מטופל... אבל יש מצבים מסויימים בטיפול, שבהם אמירה קצת יותר אישית לא יכולה להזיק. כל זמן שמטפל לא כופה את דעותיו על המטופל, ולא מכריח אותו לקבל פרשנות מסויימת, אז אין בעיה. ברור שאני לא מצפה ממטפל, שבוא למטופל מבולבל או נסער ויגיד לו "אני במקומך הייתי עושה כך או אחרת". אבל קצת הכוונה מבוקרת יכולה להועיל לפעמים. בצורה כזו, למרות העבודה מול מס' רב של מטופלים, נשמר הקשר המיוחד לכל טיפול ומטופל באופן אינדיבדואלי, ובלי לפגוע במטופל. נכון שבמקרה של שבירת דיסטנס שכזה, המטפל צריך להיות עירני יותר לתהליכים שעוברים על המטופל. ופה צריך לעשות הפרדה - לא צריך להיות מצב, שבו מטפל "מעמיס" את הבעיות שלו על המטופל; בשביל זה כל פסיכולוג יכול לפנות היום לקבלת הדרכה. אבל אם, תוך כדי פגישה טיפולית, המטפל יאמר למטופל ש: "אני מעדיף לראות תכנית X על פני תכנית Y בטלוויזיה" אז לא ייגרם נזק, ומצד שני המטופל מבין, שהמטפל אנושי - אפילו הוא צופה בטלוויזיה... וזו היתה סתם דוגמא קטנה.