מה עושים כשהשמיים נופלים?

מה עושים כשכל מה שיש לך, שכל מה שאתה לו "חיים" כשכל מה שבנית לעצמך והשגת בעזרתו קצת ביטחון מתמוטט? כשכמעט כל מי שסביבך מתגלה ככלום? שלא רק שאין לך "חברים" גם עצמך אתה לא שלם מה עושים כשמגלים שהצביעות עולה על כל דמיון?

אני מצטערת שאני יענה לך בכזו צורה, אבל המצב שלי כרגע כל כך קשה שהדבר היחיד שאני נאחזת בו זה הבנות בפורום ובמיוחד בדמיון. בהצלחה, אני יודעת שזו תשובה שאת לא רוצה לקבל שלך לי

לי שמעת עת המשפט אם אין לך משהו נחמד חהגיד אל תגיד בכלל.... עשית כאן דבר אנוכי להכניס את עצמך עם כל היגון שאת שרויה בו לתוך מצוקה של מישהו אחר. ואליך משי אם תוכלי לתת קצה חוט במה דברים אמורים אוכל לעודד אותך בכל מקרה נראה כי יש בך תחושה של בדידות ואכזבה מקרובים וכנראה גם מעצמך ביחס אליהם. אם הדברים מאוד טריים לפעמים תוך יום יומיים הדברים נראים יותר טוב היעזרי בפורום נסי להיות עסוקה במקום לדוש לפעמים ה"הארות" הכי טובות באות תוך כדי עשיה ולא שקיעה היי חזקה

מה עושים? נראה לי שיותר משזה משנה מה בדיוק חשובה העשייה אפשר ללכת לים - ולראות אולי עוד אנשים שבאים מסיבה דומה, אפשר ללכת לארובי או איזשהי פעילות אהובה. אל תשכחי שאת לא לבד עם התחושות האלה. אנשים נפגעים בכל יום בכל מקום ויש מי שישר קם וממשיך ואילו אחרים מלקקים את הפצעים ולוקח להם זמן לחייך שוב. ועוד המלצה - הספר פרא של גבי ניצן

הופ הופ הופה, אין צורך להיסחף. נא לרדת ממרומי היושר והצדק . כולנו בני אנוש קטנים קטנים. עם מצוקות וחרדות ובעיות וצרות ודכאונות ומרעין בישין אז , בבקשה, ממך, נא לא לשפוט אותנו כל כך בחומרה !! בסדר ? מה את אומרת חגית ?

משי היי, לא הייתי יכולה לתאר יותר טוב את מה שאני מרגישה, היום בבוקר נכנסתי לפורום ורציתי לבטא את הייאוש והאכזבה שלי, ולא הצלחתי לכתוב כלום, במחשבה של "מה הטעם" ותחושהאפיסת כוחות. כן, עצוב לגלות שהחברים הם לא ממש חברים, וכל מה שנבנה נהרס ברגע, נכון אמורים לאזור כוחות מחודשים אבל כרגע אוזרים הרבה רחמים עצמיים ולמה לא בעצם? אולי אחר כך נחשוב איך מתחילים מההתחלה. מיטל

משי, מה שאפשר לעשות הוא לצאת לזמן מה מהמירוץ המטורף של החיים. לעצור בשוליים ולתת להכל לעבור מולך - להסתכל מקרוב מה לא בסדר ולנסות לברר למה. כשהכל מסביב מתוטט, הדחף הראשוני הוא להצטרף להתמוטטות הזו, כי "מה כבר נשאר לי?" אבל לפעמים מנוחה בצד הדרך עוזרת למקד את המחשבות בדברים שכן נשארו. באנשים שהצביעות רחוקה מהם... יש יותר מדי צביעות בעולם, אבל יש גם פינות טהורות יותר. יכול להיות שאותם דברים שקראת להם "חיים" נועדו להתמוטט משום שהם היו אשליה, ומלכתחילה לא נועדו להחזיק מעמד זמן רב... מכיוון שלא פירטת מה הן בעצם אותן אכזבות, התשובה שלי כללית מאוד. אם תרצי ותוכלי לפרט, אוכל לנסות לענות לך בפחות כלליות.

משי הרה רושמת כאן הרבה דברים של טעם. אני לא הצלחתי לבטא בצורה טובה יותר. את מה שהיא אומרת. אבל היא צודקת לחלוטין. איתן

משי שלום אני כל כך מבין אותך. גם לי לקח זמן להבין שהעולם הוא לא כמו שחשבתי. שהאנשים צבועים. שכל אחד דואג לעצמו ולתחת של עצמו. זה היה מן משבר סוף הצבא אם אני זוכר נכון. גם ניפרדתי ממשהיא שהיתה יקרה לי מאוד. ומאוד הרבה חברים. לקח לי כמה ימים להתאפס על עצמי. נכון שלגלות את כל זה ביום בהיר אחד זה ממש לא כיף זה בעצם הדיכאון היחיד שהיה לי מאז שאני זוכר את עצמי. חשבתי וחשבתי הרבה מה עושים הלאה. איך ממשיכים. אני זוכר אפילו שחשבתי שאם אין מה לעשות, אם הצביעות חוגגת אז גם אני אהיה צבוע. אני מתכוון לפחות במה שאני חושב ומרגיש. כי בעצם לאף אחד לא איכפת באמת מה אתה חושב ומרגיש. חשוב מה שמקרינים החוצה. וחשוב שזה יהיה טוב אם אתה רוצה אנשים מסביבך. אני משתמש בזה די הרבה במצב הזה. למרות שאני מרגיש רע אם זה. אני אגיד לך משהו. יש דברים שלא ניתן לשנות. במיוחד שזה לא תלוי בך אישית אלה באנשים אחרים. את לא צריכה לאבד תקוה. מהסיבה שיש אנשים טובים למרות שהם מעטים מאוד. אני יכול להגיד לך שאת החברים האמיתיים שלי אני יכול לספור על יד אחת. פשוט תמצאי לך את מי שהכי נוח לך ליהיות בחברתו. ואם אותם אנשים תיהי. מהשאר תנמיכי ציפיות לאפס וככה לא תתאכזבי. איתן

אויש מתוקה... כל מה שיש לי להגיד לך זה שהייתי "שם". בדיוק באותה נקודה. בדיוק אותה התחושה. אני חושבת שאפילו כתבתי כאן בפורום במילים ממש דומות(לפני כמה חודשים) ו.... עוד יגיעו ימים טובים. רק לא לפחד מהכאב, לא לברוח ממנו. לתת לעצמך לחוות את מה שאת מרגישה כי זה לגיטימי. "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר". תמיד תזכרי את זה. תמיד. :-)

לפעמים כשמישהו בדיכאון והוא שומע שגם לאחר יש בעיות דיכאון הוא נרגע. את בסדר גמור תהיי חופשיה לכתוב מה שבא לך, זה בסדר.