שאלה לפסיכיאטר ולפסיכולוג הקליני
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני בת 29, נשואה ועובדת, ללא ילדים. יש תקופות בהן אני מדוכדכת (גם ללא שינוי מיוחד בנסיבות) ו/או נתקפת בקנאה כלפי בן זוגי, אעפ"י שברור לי שאין לכך אחיזה במציאות. לעיתים אני חשה שאיני יכולה לשלוט בנטיה שלי להרוס את הדברים הטובים שיש לי וזה מסב גם לי וגם לסביבתי סבל לא קטן. יש לציין שהייתי בטיפול אצל פסיכולוג במשך כתשע שנים (לא בגלל בעיה ממוקדת אחת) והטיפול קידם אותי. היום אני כמעט שנתיים לאחר הטיפול, הבעיה הזו נותרה בעינה. ברצוני לשאול מה הייתם ממליצים לי לעשות. האם כדאי לנסות לפנות לפסיכיאטר במטרה לקבל טיפול תרופתי (בסרוקסט או בדומיו)? מה הן התוצאות/תופעות הלואי של כדורים מעין אלה? האם הם אינם מותירים זכר אם מפסיקים ליטול אותם? בתודה מראש, נינה.
נינה שלום לי התרופות עשו רק טוב מניסיוני אפשר לדון בטיפול פסיכולוגי רק אחרי שבוחנים את ההשפעה של טיפול תרופתי כי חלק גדול מבעיות הדחק נעלם בשנה הראשונה לטיפול התרופתי תודה אדריאנה
נינה, הכי טוב זה טיפול מקביל, גם פסיכיאטר וגם פסיכולוג... אחד יהיה אוזן קשבת והשני ירשום תרופות - במידת הצורך בלבד!!!
נינה שלום ניתן עקרונית להעזר בתרופות (גם בטפול קוגניטיבי) אין תופועת לואי ידועות לאחר הפסקת הטפול בהצלחה עמי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
