דבק וכעס
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
מהו הדבק שמאחה את הקרעים? שמחבר הכל מספיק חזק, כדי שלא תהיה התפוררות בכעס הבא? לילה טוב לכולם, אני חושבת שאני צריכה לישון על זה...
HERA שלום אצלי קוראים לדבר הזה סרוקסט וטגרטול שמאפשר להפעיל את השכל הישר
רעיון טוב. אני יכולה לתמוך בכך בצורה חלקית, אתה לא חושב שסרוקסט, אחרי כל זה שהוא די מפעיל את השכל הישר, הוא די מונע מ"להרגיש"?! מצד שני אני אומרת, במצבים שהרגש פועל יתר על המידה, ולפעמים משתלט וקורע מבפנים, סרוקסט מתאים.
בשלב זה של חיי, תרופות הן מחוץ לתחום :-)) אבל תודה על ההצעה.
הי, אני אספר איך טיפלתי בכעס שלי: עברתי תהליך יסודי של הבנת הכעס וירידה לשורשים שלו. הכעס היה מופנה כלפי הוריי, כלפי שניהם. במשך שנים רבות פשוט כעסתי בלי סוף וכמובן שזה חסם את כל יחסינו. אנני יודעת אם לסוג כזה של כעס הכוונה, במידה וכן: אני חתרתי ולמדתי על ילדותם של הוריי כדי ללמוד ולהבין מהן הסיבות שהפכו אותם למבוגרים בעלי התנהגות כזו. היות והם היו ילדים בזמן השואה, קראתי ספרים בנושא וגם שוחחתי איתם. הכרות איתם וילדותם תרמה לי הרבה הבנה. לאח"כ מכן, ללא השתדלות מצידי, הכעס וההתמרמרות הפכו לחמלה. כשיש הבנה, אי אפשר יותר לכעוס. התהלים היה ארוך והיה רווי כאב אבל היה שווה כל רגע ורגע. היום אנחנו ביחסים טובים וזה שווה המון. זה עובד לי בהרבה מקרים. זה לא אומר שזה עובד לי בכל מקרה עם אנשים אחרים. כשאני כועסת על אדם, אני משתדלת להבין מה הטריגר שהקפיץ אותי, מה בדיוק התניע אצלי כעס שמקורו לרוב עלבון או תסכול. אני משתמשת בזה כ"מראה", "ציון דרך" שמצביע על משהו אצלי ולכן נמצאת כל הזמן בתהליך של גדילה, זה לא תמיד פשוט. לפעמים, אני מבינה שכעסתי בגלל קנאה שהרגשתי וזה לא תמיד נעים להודות בפני עצמי שפשוט קנאתי. אבל גם מיזה אפשר להרוויח: אם הרגשתי קנאה, זה אומר שמשהו בחיים שלי לא עובד ובעצם קבלתי הזדמנות ו"תאורה" על מצב אצלי שדורש תיקון ואני מתקנת. באילו כלים אני משתמשת: * כותבת במחברת, תוך כדי השצף-קצף הכתיבה, דברים מתבהרים ואני נרגעת. * עושה אמבטיה עם מוסיקה נעימה, זה מרגיע מאוד. * משתדלת לא להשפריץ את הכעס על הסביבה, בייחוד אם הם רק במקרה שם. לאף אחד לא מגיע לקבל נתזי עצים גם אם בא לי לחטוב כרגע. האמן לי, יותר קל להזהר מאשר להתנצל אח"כ. שני דברים נוספים: 1) יש ספרים בנושא, לך וחפש את "החוש השביעי" שמדבר גם על כעס. יש ספרים נוספים. 2) בשעת כעס, לך למראה והבט איך אתה נראה, אתה תקבל שוק מהפנים המעוותות שלך. 3) בזמן כעס אל תהיה עסוק בלהיות "צודק" אלא נסה להבין ותלמד עוד משהו על עצמך 4) ויש לזכור שיש גם סתם כעסים כמו אדיוט שחותך בכביש ומסכן אותי. אותו אני לא "מנסה" להבין ולנתח. את זה אני רואה כפשוטו כמשמעו: הוא סתם אדיוט ומקווה שלא יפגע באף-אחד !! 5) ואחרון: כעס הוא חלק מה LIFE , והוא זמני כמו כל דבר. תרשום על דברים שמרגיזים אותך ותקרא את בעוד חודשים מספר ותראה כמה הכעסים הללו היו מוגזמים ומיותרים. בברכת מצב-רוח טוב, נעה חן
נעה, אין ספק שזיהוי ראשוני של מקור הכעס מהווה פריצת דרך. הכעס שלי הוא כמו "ישות" נוספת... לרוב אין משהו צפוי שמעורר אותו, ומי שסופגת בסוף את התוצאות זו אני... אני לא אוהכת לכעוס סתם על אנשים (מלבד הפעמים שמגיע להם - וגם אז אני נושאת בתוצאות, אבל זה סיפור אחר...). אין לי, כמו במקרה שלך, אובייקט/ים מוגדר/ים לכעס. לא היתה לי ילדות יוצאת דופן. אני לא נושאת בתוכי משקעים נגד ההורים שלי (למרות שאולי יש דברים לא מודעים). בעבר כתבתי לי דברים במחברת... כבר המון זמן שאני לא כותבת. קרו דברים שעצרו אותי, ואח"כ כבר בכלל לא הייתי מסוגלת לחזור לכתיבה. תודה על הכל.
הי, אני אספר איך טיפלתי בכעס שלי: עברתי תהליך יסודי של הבנת הכעס וירידה לשורשים שלו. הכעס היה מופנה כלפי הוריי, כלפי שניהם. במשך שנים רבות פשוט כעסתי בלי סוף וכמובן שזה חסם את כל יחסינו. אנני יודעת אם לסוג כזה של כעס הכוונה, במידה וכן: אני חתרתי ולמדתי על ילדותם של הוריי כדי ללמוד ולהבין מהן הסיבות שהפכו אותם למבוגרים בעלי התנהגות כזו. היות והם היו ילדים בזמן השואה, קראתי ספרים בנושא וגם שוחחתי איתם. הכרות איתם וילדותם תרמה לי הרבה הבנה. לאח"כ מכן, ללא השתדלות מצידי, הכעס וההתמרמרות הפכו לחמלה. כשיש הבנה, אי אפשר יותר לכעוס. התהלים היה ארוך והיה רווי כאב אבל היה שווה כל רגע ורגע. היום אנחנו ביחסים טובים וזה שווה המון. זה עובד לי בהרבה מקרים. זה לא אומר שזה עובד לי בכל מקרה עם אנשים אחרים. כשאני כועסת על אדם, אני משתדלת להבין מה הטריגר שהקפיץ אותי, מה בדיוק התניע אצלי כעס שמקורו לרוב עלבון או תסכול. אני משתמשת בזה כ"מראה", "ציון דרך" שמצביע על משהו אצלי ולכן נמצאת כל הזמן בתהליך של גדילה, זה לא תמיד פשוט. לפעמים, אני מבינה שכעסתי בגלל קנאה שהרגשתי וזה לא תמיד נעים להודות בפני עצמי שפשוט קנאתי. אבל גם מיזה אפשר להרוויח: אם הרגשתי קנאה, זה אומר שמשהו בחיים שלי לא עובד ובעצם קבלתי הזדמנות ו"תאורה" על מצב אצלי שדורש תיקון ואני מתקנת. באילו כלים אני משתמשת: * כותבת במחברת, תוך כדי השצף-קצף הכתיבה, דברים מתבהרים ואני נרגעת. * עושה אמבטיה עם מוסיקה נעימה, זה מרגיע מאוד. * משתדלת לא להשפריץ את הכעס על הסביבה, בייחוד אם הם רק במקרה שם. לאף אחד לא מגיע לקבל נתזי עצים גם אם בא לי לחטוב כרגע. האמן לי, יותר קל להזהר מאשר להתנצל אח"כ. שני דברים נוספים: 1) יש ספרים בנושא, לך וחפש את "החוש השביעי" שמדבר גם על כעס. יש ספרים נוספים. 2) בשעת כעס, לך למראה והבט איך אתה נראה, אתה תקבל שוק מהפנים המעוותות שלך. 3) בזמן כעס אל תהיה עסוק בלהיות "צודק" אלא נסה להבין ותלמד עוד משהו על עצמך 4) ויש לזכור שיש גם סתם כעסים כמו אדיוט שחותך בכביש ומסכן אותי. אותו אני לא "מנסה" להבין ולנתח. את זה אני רואה כפשוטו כמשמעו: הוא סתם אדיוט ומקווה שלא יפגע באף-אחד !! 5) ואחרון: כעס הוא חלק מה LIFE , והוא זמני כמו כל דבר. תרשום על דברים שמרגיזים אותך ותקרא את בעוד חודשים מספר ותראה כמה הכעסים הללו היו מוגזמים ומיותרים. בברכת מצב-רוח טוב, נעה חן
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
