בעייה דחופפפפהההההה

כשמגלים מכתב אישי של אחד הילדים ובסתר ויש שם דברים שלא נראים לי דברים שיכולים להזיק לו וזה בלי שום ספק... האם כדאי לשנות שם משהו לפני שישלח את המכתב בלי שישים לב אבל מה יקרה אם ישים לב ?????? אולי הוא ישכח פרט קטן ואולי לא אני לא מצליחה להרדם מהמחשבות האלו האם יש פה מישהו שיענה לי מחר אלי כבר יהיה מאוחר

מה לעשות????????????????????????????????

אלו החיים שלו,זאת הבחירה האישית שלו ואלו הם נסינותיו בחיים. אם הוהיה בא אליך ואומר זה המכתב ,תעזרי לי אז סבבה. הילד עשה זאת ביוזמתו. עיזבי אותו לנפשו. אבל..אם את רואה שזה יכול לסכן אותו תתערבי.

שלום רב, התקשורת בפורום הזה אינה צ'טית, כך שאל תתפלאי שאין מענה מיידי. ולשאלתך - יש במקרים הללו סממנים של חוסר תקשורת, שצריכות להיות מטופלות. למה ומה הרקע שאת מחטטת בכיליו? האם מדובר בעניין של פגיעה בגוף? בחוק? אם כן - מומלץ להתערב. בדיבור, אבל לא במעשה של שינוי המכתב. כל טוב ד"ר יוסי אברהם

לא מדובר בפגיעה בחוק וגם לא בדיוק בפגיעה בנפש - אך הסממנים יכולים אולי להעיד על כך.... כן יש קצר בתקשורת - לא ברור לי כל כך למה.... גיל ההתבגרות -ההורה אינו מבין את הילד...... אז ?????? אולי ייתכן מצב גרוע יותר אם יוודע דבר קריאת המכתב ובכל זאת לא הייתי חושבת שכדאי שמכתב כזה יישלח - מכתב המתאר השתשלות של משבר זה גם לא יעזור לו עם חבריו משום מה אנשים לא אוהבים אנשים עם צאות לידם !!!!

שלום, לא להתעלם ולא לדלג. התקשרי במהירות לאחד מקווי המצוקה והתייעצי איתם. רובם נמצאים בעכבר העיר אליו תוכלי להגיע דרך האינטרנט.http://www.achbar.co.il או ער"ן או כל עזרה. ולמי שאומר לך להניח לילד לנפשו כי הוא מספיק גדול......שהם יזניחו את מי שהם רוצים. את הקשיבי לליבך כי הוא יודע טוב יותר מכולנו ואם זו תתברר כאזעקת שווא אז מכסימום זה יהיה סיפור מצחיק לספר לנכדייך. בברכה, נעה חן.

נועה לפני שאת קופצת ועושה פזצת"א כדאי שתיקראי קודם את מה שהאמא המודאגת ענתה לד"ר. ואז תביני בעצמך. שאין סיכון לפגיעה בגוף או בנפש. אני לא אומר שהיא לא צריכה לדאוג. היא קראה את המיכתב. ומסופר שם על משבר שהילד עבר. ושהיא רוצה לשנות את מה שהוא כתב במכתב. והיא שאלה אם כדאי או לא????? זה הכל. אז אין לך סיבה לקפוץ לפני שאת מסתכלת לצדדים. ועוד דבר שכדאי שתדעי שלדוגמה מי שיושב בער"ן ואוזן קשבת זה אנשים שהם לא מיקצוענים. הם שם כדי יותר להקשיב מלעזור פיזית. ואת האמת עד ליפני שבוע גם אני חשבתי כמוך עליהם. אבל ששמעתי ממקור ראשון. מי האנשים שעובדים שם אז הבנתי בעצמי. שמי שעובד שם הוא לא מקצוען. מה שכן. אם האמא חושבת שיש בעיה רצינית היא יכולה להתיעץ אם פסיכולוג או יועץ מקצועי בקשר למה שהיא ראתה. ואיך אפשר לגשת לילד. כפיה על מישהו זה רק ואך ורק אם יש בסיס אמיתי לחשוב שאותו אדם הולך לפגוע בעצמו או מסוכן לסביבה. ואם את אמא ואת קופצת על כל שטות אני לא אתפלא בכלל שהילדים שלך יסתירו ממך דברים חשובים ולא ישתפו אותך. אני טוען שצריך לפעול תמיד ביחד אם הילדים. לא לזנק עליהם. אלא לתת להם את ההרגשה שאם יש משהו הם ידעו שהם יכולים לפנות להורים וההורים יעזרו להם. ולא "יכנסו" בהם כמו שאת מציעה. אם נשקף סיכון ממשי שידוע לי אז אני אפעל לפי ראות עיני שהם יותר בוגרות ומבינות מהילד. ואם זה כפיה אז זה כפיה. אבל ככה אני אתן לילד הרגשה שהוא ידע שתמיד אני בשבילו וגם אם הוא טועה אז הוא יוכל לפנות אלי. וגם אם אני אכעס. אני יעזור לו לפתור את הבעיה. איתן