גלית חזרהההההה

הייייי לכם.. מה שלומכם, ממש התגעגעתי אליכם. הייתם באמת חסרים לי! מה שלומכם,?!אצלי גרוע אבל משתפר,עדיין קשה אבל ממש טיפ טיפה שיפור.. כן כן כן..אני כבר לא יודעת האם התחושה הזו שלא מחבבים אותי אחרי שמכירים אותי אמיתית או שזה פשוט מין פחד...מין העבר... כן הרבה פעמים יוצא לי לפכות ויש לי לפעמים הרגשה ואייי היא בטח מזלזלת ביי מיאז שדברנו.. כן..זה קורה המון..ואני באמת לא יודעת האם ההרגשה הזו כן, נכונה ואמיתית.או שזה פשוט כך,כי כמעט תמיד היה לי את ההרגשה הזו. אני ממש מבולךבל.. וכן אני גם כשקשה לי אני מנסה להתנחם בכך שזהו יותר אין אותם! אבל..החשש מההווה מתחיל,וכאן הקושי מתחיל.. מה היה בצבא האמיתי אם ככה בנות????? [האם שם אני לא הסתדר.. ומלא ואחד דברים כאלה עוברים לי בראש. ומה שכן גם כשאני מדברת,הרבה פעמים ההרגשה,רגשי נחיתות אייך דברתי ובטח גרוע! תמיד כאלה מחשבות וחששות..לא נעימות.. אבל לא נשאר לי עוד הרבה לכך.. מחכהה אוהבת אותכם....גלית.

שלוםםםםםםםםם גלית:))) תני לעצמך עוד זמן. אני מבין שלמרות הבכי והקושי את מסתדרת. את קצת מבולבלת כי את עדיין לא רגילה. בסה"כ רוב הזמן היית לבד. אבל אם המצב אצלך משתפר. אז את צריכה עוד זמן. אני מאוד מקוה שהשאר בסדר:)) להתגעגע זה טוב:) לומדים להעריך דברים:) כמו המיטה בבית. האוכל של אמא:))) זה עכשיו הכנה בשבילך. את עדיין לא יודעת איפה תיהי. אז תעבירי את זה. חוץ מהגעגועים. את לא נשמעת סובלת:) את דווקא נשמעת שמחה:)) חוץ מזה למה שיזלזלו בך??? אם צוחקים שיצחקו:) אף אחד לא מת מזה:)) ואפילו יש אנשים שעושים הרבה כסף מזה:))) יעקב כהן, ספי ריבלין, הגששים ואחרים:) את רואה שהזמן וזה שאת נמצאת במסגרת שאת לא יכולה לברוח ממנה עוזרת לך???? כנראה שזה מה שהיית צריכה. יש לך הזדמנות. אז תנצלי אותה:) בהמון אהבה והצלחה לחיילת מספר שתיים(אחרי אחותי):)))) בצבא. @----)---- איתן

היי גליתי! אני קוראת מבין השורות שלך דווקא את מה שאת לא כותבת, כלומר: אין לך תקלים ממשיים עם הבנות או עם הסגל - אחרת בוודאי היית מספרת, לא? ואם זה כמו שאני חושבת, אז מה יכול להיות טוב יותר? ובקשר לחשש שלך ממה שהבנות חושבות בפנים - כמובן קשה לדעת בוודאות מה עובר להן בראש. אבל בהחלט יתכן שהכל רק תחושה סובייקטיבית שלך, בגלל הניסיונות הלא נעימים מהעבר. להערכתי, אם הגישה כלפייך היתה כל כך שלילית כמו שנדמה לך, באיזושהי צורה כבר היית שומעת את זה. במסגרת צפופה כזאת, כשכולם כל הזמן אחד בתוך התחת של השני, סליחה על הביטוי, קשה לשמור דברים בבטן לאורך זמן, ובסופו של דבר זה מתפרץ החוצה. ואם זה לא קרה עד עכשיו - סביר להניח שהשד לא נורא כל כך... אני בהחלט מאמינה בך, גליתי, ובטוחה שגם בהמשך תסתדרי, ועוד יבוא היום שתצחקי על כל העניין, כמו שאני היום צוחקת כשאני נזכרת איך בזמנו פחדתי מהצבא.... באהבה!!!!!!!! נזבורה

גלית גם אני מצטרפת לאיתן ונזבורה ונראה ממה שכתבת שהשד שנראה מפחיד ונורא הוא לא כלכך נורא ועם הרבה מאמץ שאת משקיעה במערכת היחסים שלך ובהתמודדות עם הבנות את בסדר גמור , ואל תשכחי שיש לך רק עוד שבוע להיות במסגרת הטירונות שהיא הקשה ביותר ובבסיס שתשובצי אליו זה יהיה לגמרי אחרת מכל הבחינות תדמייני לעצמך שזה יהיה כמו להיות בקיבוץ קטן או פנימיה עם חברה שתכירי משך הזמן ותנסי לחשוב כמה זה יכול להיות כיף . אני מאמינה בך ומחזקת אותך . את מאוד מזכירה לי את עצמי פחדתי מהצל של עצמי וממה חושבים עלי ומה מדברים עלי כל כך הייתי בישנית ולא תיקשרתי ובמשך הזמן נוכחתי כמה אוהבים אותי רוצים להיות בחברתי ובעצם ניפרצו המחסומים וכך גם היכרתי את בעלי . לכן תאמיני בעצמך ותצליחי בדרכך החדשה שתזניק אותך קדימה . * * * * * * בהצלחה * * * * * * *

מזל-טוב על סיום הטירונות!!! אני חושבת, שאת יותר מדי עסוקה בלחשוב על מה את חושבת, מאשר לקבל פשוט את מה שאחרים אומרים לך וחושבים עלייך :-) התחלת פרק חדש בחיים, פרק לא פשוט, אבל יהיו יותר קשים ממנו. המסקנה? שימי את העבר בצד, במקום שאת עדיין יכולה לראות אותו, אבל הוא לא ממלא את כל שדה הראייה. תתני לעצמך ללמוד ממה שקורה לך עכשיו, לקחת את החוויה השלילית מהעבר, וצרף אליה את הדברים הטובים. לאט-לאט הכל יתאזן. אומרים, שאין רע בלי טוב, בדיוק כמו שאין טוב בלי רע... יש דברים, שאסור לקבל אותם כ"פשוט כך"... ברגע שמקבלים אותם בצורה כזו אין שום מוטיבציה לשינוי. תנסי לחשוב: "כרגע זה ככה, אבל אני יכולה שזה יהיה אחרת", כי הכל תלוי רק בך! בכל הדברים שאת כותבת, יש 99% דברים שליליים... זה נראה כאילו את מעמידה רק את השלילי באור הזרקורים ומחביאה את מה שחיובי במקומות כל-כך חשוכים, עד כדי כך שגם את לא מוצאת אותו אח"כ...