סכיזופרניה

מה היא סכיזופריניה? כיצד יש לנהוג באדם הלוקה במחלה זו? האם כפייתיות היא חלק מן המחלה וכן ההכחשה של קיום המחלה וקיום אירועים לא נעימים בעבר? האם המחלה כולל ת גם התפרצויות זעם, ואם כן - כיצד יש להתייחס לחולה בשעת התקפי זעם כאלה?

לגיל שלום, תחילה ברצוני להפנות אותך למאמר שנכתב במגזין שלנו בנושא זה http://www.doctors.co.il/article-view/18/ בסכיזופרניה כמו בכל מחלה אחרת תמיכה משפחתית וחברתית חזקה ועקבית משפרת את מצבם של החולים. המטרה היא לשלב את החולה במערכת המשפחתית חברתית ואף תעסוקתית עד כמה שניתן. יהיו תקופות שמשימה זו תראה בלתי אפשרית ממש אך הנסיון מלמד שאין לאבד תיקוה. אופי המחלה הוא כזה שישנן תקופות שהחולה מרגיש מאד לא טוב ואז ממולץ לשפר את הטיפול התרופתי(לעלות מינון או לשנות תרופות) אךאם הזמן והטיפול החדש, החולה משתפר מאד ואף מתחיל לתפקד יותר טוב. התהליך המתואר עשוי לחזור על עצמו מספר פעמים במיוחד בשנים הראשונות של המחלה מה שלעיתים קרובות מאד מתסכל את החולה ואת משפחתו אך אסור להתיאש. נקודת המפתח היא למצא את התרופה או את הקומבינציה של התרופות שיקלו במידה הרבה ביותר על חולה הסכיזופרניה. תהליך החיפוש הזה אינו תמיד פשוט במיוחד לא לחולה הנדרש לשיתוף פעולה מלא עם רופאיו בהתנסות בתרופות שלעיתים נטילתם לא מטיבה עימו. אך כפי שצינתי רבים מחולים מגיעים בסוף לאיזושהיא יציבות נפשית ושיגרת חיים סבירה. טיפ קטן לקיצור דרך בחיפוש אחר התרופה המתאימה, ZYPREXIA עושה ניפלאות לרבים מהחולים בסכיזופרניה אך הבעיה שתרופה יקרה. כפי שצינתי בהתחלה, חשוב שלחולה יהיה עם מי לדבר משהוא קרוב שיתמוך בו נפשית. יש גם לחפש רופא טוב ומתיחס שהחולה נותן בו אמון. ישר כוח יעל

גיל הנכבד שלום, סכיזופרניה היא אחת המחלות הקשות המוכרות כיום, שיעורה הוא כ 1% באוכלוסיה, ללא הבדל גזע או מין. המחלה מתאפיינת בהתקפים בהם תפיסת המציאות של החולה לוקה בחסר, כלומר החולה מושפע מאמונות שונות, שאינן בהכרח מציאותיות. כמו כן חלק מן החולים מדווחים על חוויות תפיסתיות כדוגמת קולות. מכיוון שבזמן ההתקף החולה מושפע ממחשבות שאינן לגמרי מציאותיות, הוא עלול להיות כפייתי, או אפילו עצבני ואלים, אפילו כלפי אנשים הקרובים אליו והאוהבים אותו. בין ההתקפים, תפיסת המציאות של הלוקה במחלה יכולה להיות רגילה לגמרי, ובמצב זה יכחיש את ההתקף. הכחשת ההתקף מובנת, במידה והחולה היה אלים כלפי בני משפחתו, אותם הוא אוהב. לעיתים, החולה אינו מסוגל לזכור את ההתקף כלל, למרות שהוא עושה מאמץ לזכור. חלק נכבד מן החולים לא מכחישים את ההתקף, ומסוגלים להתמודד עם העובדה, שבשלב מסויים בחייהם, תפיסת המציאות שלהם היתה שונה. קשה לי להדריך אותך כיצד להתנהג בזמן התקף זעם. מנסיוני, הצלחת הטיפול בזמן התקף היא שלוב של אמפטיה כלפי החולה, למרות שמחשבותיו באותו זמן יראו לנו מוזרות, הרגעתו, וטיפול תרופתי. אם באמת תנסה להבין מה עובר על אותו אדם בזמן ההתקף, תוכל גם לדבר אליו בצורה שתרגיע אותו. הטיפול התרופתי חשוב מאד, והוא מטפל הבתקפים ומונע הופעת התקפים חדשים. באופן כללי ניתן לומר, כי מרבית ההתקפים החוזרים נובעים מהפסקת טיפול תרופתי. אני חולק על דעתה של הגב' מליניאק. כיום בשוק קיימות מספר תרופות חדשות, בינהן זיפרקסה, אשר עשויות לסייע לחולים אלו, חלקן אף יקרות פחות. קיים ספרון בהוצאת פרולוג, אשר נכתב ע"י ד"ר ורד טל, המסביר באופן נרחב על המחלה. במידה ותשאיר לחי את כתובתך בדואל, אשלח לך העתק שלו. בברכה, ד"ר אילן טל המרכז לבריאות הנפש ע"ש בריל (רמת חן), תל אביב.

לד"ר אילן טל שלום אני כל יום נלחם אם המחלה שלי כמו שאמר לי הרופא כל יום נותנים לי הולידול טריל קלונקס בערב בשעה 20:00 ובבוקר ב6:00 אני לוקח קלונקס ודקינט ובצהריים בשעה 14:00 אני לוקח טריל ודקינט האם זה יכול התרופות שקבע לי ד"ר הראל לעזור לי נגד המחלה שלי האם זה עוזר זה מה שאני שואל אותך שלח לי תשובה בדואר האלקטרוני שלי שהוא [email protected] גם אני יש לי 30% שכחה האם זה יכול גם להועיל לי בזכרון שיהיה לי זכירה טובה