מעניין -- להרה

מחר אני אני נוסעת להפגש עם הפסיכולוגית פעם אחרונה זהו מפגש סיום אחרון איתה . אני לא יודעת איך עושים פרידה אחרי הרבה שנים שאני אצלה בטיפול והיא הפכה להיות אצלי כדמות נערצת כל כך נקשרתי אליה אני אפילו מכירה את משפחתה והיא את משפחתי . הבת שלה ושלי למדו באותו בית ספר והיינו נפגשות גם שם אנחנו גם גרות מאוד קרוב אחת לשניה .ונכנסתי ללחץ לא נורמלי ולהתרגשויות מה אני אומרת לה לסיום וני בכלל לא רוצה לסיים ואיך אני יכולה להמשיך לחיות בלעדיה . היא היתה כמו אלוהים בשבילי ועכשיו צריכות להיפרד דרכינו . הפסיכיאטרית שלי שתמשיך לטפל בי אמרה לי שגם היא התבטאה בפניה ואמרה לה שהפרדה ממני קשה לה מאוד . אז מחר הולך לעבור על שתינו יום קשה ,אבל היום שלי יהיה כפליים יותר קשה , היא תדע להתגבר ואני לא כי אני כל כך אוהבת אותה .

יונת, את צודקת, זה אכן מעניין. בד"כ הפרק האחרון של הטיפול מוקדש לפרידה, משום שמדובר בתהליך שבלתי-אפשרי לעשות בפגישה אחת. לא עברתן תהליך פרידה ממושך? אצלך, ספציפית, הקרבה הדמוגרפית רק עושה את העניינים למורכבים יותר, מפני שהיא לא מאפשרת פרידה סופית. תמיד קיים הסיכוי להיפגש במקומות כאלה או אחרים. אני רואה שמדובר במישהי שאת קשורה אליה, אבל אם החלטתן שזה הזמן לסיים את הטיפול, המשמעות היא שאת כנראה חזקה מספיק להתמודד עם האובדן הזה בצורה בריאה... אולי לעבור את תהליכי האבל המוכרים... אבל לצאת מזה חזקה יותר ויודעת, שפרידות הן חלק משמעותי בחיים. המון הצלחה. ואם יבוא לך (רק אם תרצי), תספרי לי איך היה?

להרה - - - עשינו תהליך פרידה כחודשיים אבל בתוך עצמי היתנגדתי לפרידה . כל מה שכתבת זה בידוק ככה .אני הולכת לקבל טיפול חלופי שמתמקד בבעית הפרעות האכילה שזה כולל מגוון מטפלים שמעליהם יש את הפסיכיאטרית . ונקווה שהם יצליחו למלות את הבור שנוצר מהפרידה .