לנזבורה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

02/12/2001 | 21:00 | מאת: לנזבורה

חכי חכי חכי את כאן??.

04/12/2001 | 01:57 | מאת: נזבורה

היי גילתוש! אוי, כנראה באמת פספסנו אחת את השניה... עניין של ממש שבריר שניה, את יודעת... ((-: בכל אופן, לעצם העניין - בהחלט היה לי שינוי מהתיכון לצבא. ואת יודעת, כשאני חושבת על זה לעומק - והרבה בזכותך - אני רואה שבעצם כל החיים שלי , עם כל הקשיים הלא-מעטים שעברתי, בסך-הכל היו שינוי אחד גדול לטובה - ואני מדגישה שוב - לטובה!!! בעממי הייתי ממש ילדה דחויה, את יודעת - זאת שתמיד מרביצים לה וצוחקים עליה, ולא תמיד יודעת איך להתגונן: כשמחזירה מלחמה - אז היא יוצאת הרעה, וכשבוכה מרוב יאוש - נותנת עוד יופי של סיבה להמשיך וללעוג לה... בקיצור - דרך ללא מוצא... בתיכון כבר לא ממש לעגו לי, אבל הייתי רחוקה מלהיות פופולארית. מתי פנו אלי? - רק כשהצטרכו ממני משהו, ודקה אחרי כן כבר פשוט לא הייתי קיימת! ובצבא, אותו צבא שכל כך פחדתי ממנו, לא פחות ממה שאת מפחדת - דווקא שם פתאום התחלתי לפרוח. ואת יודעת למה? מפני שהרגשתי שעברתי את השלב הכי מפחיד בחיים, כביכול, והרגשתי שאם עשיתי את זה - אהיה מסוגלת לעשות כמעט הכל... ואז פתאום היו לי חברות, ואפילו הכרתי שם את החבר הראשון שלי... וגם למדתי לעמוד על זכויותי כמו שצריך... ואחרי כן באו הלימודים באוניברסיטה, והעבודה, בה אני מתמידה עד היום, ומצליחה בה מאוד... ואני לא אגיד לך שלא היו קשיים בדרך. במהלך השנים איבדתי את שני הורי, ואחים ואחיות אין לי, כך שאת בוודאי מבינה שזה לא ממש קל... והיו וישנם עוד כל מיני קשיים בלתי נמנעים, כי ככה הם החיים, רצופי קשיים ומבחני התמודדות. אבל, בן-אדם - אני עושה את זה, אני שורדת, ובין מכה אחת לשניה אני חיה, ובהחלט יש רגעים של נחת ושמחה! היי, גילתוש, אני פתאום רואה שיש לי כוחות, שאני עוברת מכשולים!!!! ואת יודעת בזכות מי אני רואה את זה, אולי לראשונה בחיי? את אולי לא תאמיני, אבל בעיקר בזכותך! אז נכון, ישנה גם הפסיכולוגית שלי שעושה פשוט עבודת קודש. אבל דחילק, בזכות המילים הספורות שכתבת כאן פתאום נפל לי האסימון וראיתי כמה משוכות בלתי עבירות, כביכול, עברתי... בקיצור, גילתי, את יודעת איזה דבר גדול עשית? את לקחת בן אדם שעד אתמול חשב את עצמו לשבר כלי וגילה פתאום שיש בו כוחות!!!!!!!!! ואת יודעת איזה דבר אדיר זה, להיות מסוגל לעודד את הזולת?????? אל תשכחי את זה לרגע, וקחי אתך את זה לצבא ולאורך כל החיים... את חזקה ובעלת ערך פי אלף ממה שאת חושבת! גיוס נעים - וכמובן אל תשכחי לספר את כל החוויות! שלך מכל הלב! נזבורה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית