גירושים לאחר לידה

לצוות הפורום שלום רב! הנני בת 27 לאחר לידה כ- 3 חודשים. עלי לציין שבעלי לאחר 5 שנות נישואין ו- 4 שנות חברות- עדיין לא רצה להביא תינוק לעולם ואני מאוד מאוד רציתי במיוחד לאחר 2 הפלות קודמות לא רציתי לסיים את ההריון, להיפך שמחתי מאוד שסוף סוף יוגשם חלומי להיות אמא לתינוקת מדהימה. בעלי לא מסתכל על התינוקת ואומר כל הזמן שלא איכפת לו ממנה, והיה מעדיף שתעלם מהשטח, ומקלל את משפחתי ואותי ואומר שאני אילצתי אותו ולא ישכח לי את הדבר לעולם, ותמיד ינטור לי טינה על כך. בעלי לא מסתכל על התינוקת שדרך אגב דומה לו שתי טיפות מים, לא מאכיל אותה, לא מסתכל עליה ומבקש להיפרד ממני כי אין הוא יכול להשלים עם המצב החדש ולא יסבול זאת. מהשכולם אומרים שהוא יתרגל שהוא בהלם מהלידה, הינו שגוי ביותר, בעלי שונא אותי מאוד על הבאת התינוקת הזו לעולם, ומעדיף לפי דבריו שהילדה לא תכיר אותו לעולם ונשאיר אותו לבד בבית. דברים קשים מאוד הוא אומר לי דבר שמכניס אותי חרדות ועל כן הנני מדברת עם פסיכולוגית פעם בשבוע ומבקשת ממנו להצטרף אך הוא לא מסכים ורוצה להישאר לבד. לאחר דבריו הקשים ביותר נותרתי בדכאון קשה , הנני בוכה ומסתכלת על התינוקת במין חרטה שבעצם אולי עשיתי טעות וכעת אפסיד את נישואיי ואת חיי הזוגיים בגלל גחמה שלי ללדת תינוק ובעצם אשאר גרושה עם ילדה ללא חיי זוגיות שחשובים לי מאוד ונותנים לי יציבות ובטחון בחיים. אני במצב נואש מאוד ובעצם אני יודעת שעכשיו הוא יתגרש ממני ואני אשאר בודדה עם הילדה ויהיה עלי לטפל בה בלבד ולי עצמי לא יהיו בכלל חיים והכל בגלל רצוני העז ללדת ולהיות אמא. האם עשיתי באמת טעות? האם אוכל לסבול להיות אם חד הורית ולשכוח מחיי זוגיות ומבעלי שאני קשורה אליו מאוד למרות התנהגותו הקשה? בתודה מרב

מירב שלום רב, מכתבך מביע מצוקה קשה ותחושת דיכאון. מצבך לא פשוט: מצד אחד יש לך תינוקת מקסימה שכל כך ציפית וחיכית לה, ומצד שני, בעלך אותו את אוהבת מתכחש לה ולך ומביע כעס רב ואף שינאה על המצב החדש. ראשית, אל לך לייסר את עצמך בלידת התינוקת. כל אישה כמעט, שואפת להגשים את אימהיותה, ומחכה לכך הקוצר רוח, כאשר הדבר מתאפשר לה (לאחר נישואין) והיא חשה בשלה לכך. בעלך, ייתכן מפחד שמא אהבתך לתינוקת תפריע לאהבתך אליו, וכך הוא "שונא" את שתיכן, כך שהוא לא יצטרך להתחלק באהבתך עם אף אחד נוסף. יתתכן וכעסו נובע מחרדות אחרות, או מחששו שמא הוא עשוי להיות אבא לא טוב, או עוד מליון ואחת סיבות. טוב שאת הולכת לטיפול פסיכולוגי, ולא נראה לי שניתן לעשות יותר מכך. אם הוא אינו מעוניין להצטרף לטיפול זוגי, זו בעיה, אך רק הוא מפסיד מכך. אל תסיקי מסקנות לגבי גירושין, אולי הזמן יגרום לו להתרגל למצב החדש, ולאט לאט חששותיו וחרדותיו תירגענה. ואולי לא. בכל אופן, המשיכי בטיפול הפסיכולוגי, ותנסי ככל האפשר להחזיק מעמד על אף הקושי, ייתכן ובשלב כלשהו תחושי מספיק חזקה לעמוד על שלך, ולהעמיד את בעלך במקום, ולהסביר לו שזה המצב ועם זה הוא צריך להתמודד. אם אינו יכול, עליו לעזוב ולהניח לך לחייך. התינוקת אינה אשמה בדבר, ועליה לחוות בית שקט ונינוח. גם את ראויה לכך. חזקי ואמצי, בברכה, טלי פרידמן

טלי מיעצת נכון ילד חדש בבית (במיוחד ראשון) מהווה שינוי גדול ביחסים בין אישיים אשר לפעמים מאיים ומעורר בעיות ביחסים בין-אישיים המין החזק בקטע הזה זאת האישה - 1) לא להרגיש רגשות אשמה - עשית מעשה טיבעי ונכון לדמרי 2) להמשיך טיפול פסיכולוגי תמיכתי 3) לא להיבהל מהאפשרות של חד-הוריות - יותר ויותר הדבר מקובל היום 4) להמשיך מסרים של אהבה לבעלך - בתקווה שיתבגר ויתמודד (עם לא יצליח סימן שאין הוא מתאים במילא לחיי נישואין)

מפליא אותי שאחרי 4 שנות הכרות ו-2 הפלות מלאכותיות, לא הספקת להכיר את בעלך, יש גברים שאוהבים רק את עצמם, אם הוא שונא אותך ואת התינוקת בגלל התינוקת, תדעי לך שהוא לא באמת אהב אותך, אלא רק את עצמו, כל אישה נורמאלית רוצה להית אמא, כל גבר נורמאלי רוצה להיות אבא, תכנסי לאתר הפריון ותראי כמה חרדות יש לגברים בגלל חוסר אפשרות להפרות את האישה שלהם. משהו בפרוש דפוק אצל הבעל שלך. אז קודם כל, אל תכנסי לדכאון, שהוא יכנס אם הוא רוצה, הילדה שלך צריכה אמא בריאה והיא צריכה גם אבא, עצתי היא לחכות מעט, להשתדל להמשיך לתפקד, אם הבנאדם לא מתקן את עצמו, לקחת מטוס סילון ולעוף ממנו, יתר נכון, תעיפי אותו קיבינימאט, עם כל נכאב והקושי, הרבה נשים עברו את זה ונשארו בחיים, והיום הן מאושרות יותר. תמצאי לך גבר נחמד שאוהב ילדים, גם אם הוא לא יהיה גבוה וחתיך, אבל הוא יהיה אבא טוב לילדה שלך, ואם לא תמצאי, אז לפחות עדיף אמא אחת נורמאלית בלי אבא, מאשר בית משוגעים. כי משוגעים לא חסר לנו.