לענת: הבטחתי - אני מקיימת...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
dear, מה שלומך? האמת היא שאין הרבה מה לספר... יותר נכון יש, אבל לא דברים טובים. אתחיל מהסוף - דחיתי את המשך הטיפול בחודש וחצי, עד שיסיימו לבנות אצלה. למה? כי היא אמרה לי, שעד 17:30 לא נשאר אף-אחד בשטח... ודווקא היום, הם היו עד 18:30 - מה שהוציא אותי מדעתי... יותר מ - 1/2 פגישה התבזבזה על שתיקה... חודש וחצי זה הרבה זמן למחשבה, אם כי היא לא ממש נלהבת להמשיך (וטוענת, כמובן, שאני זו שלא רוצה)... טוב, נראה - זה הרבה זמן לשתינו...
רק עם הבטחות אפשר להוציא ממך משהו? ומה איתי? אני עז? עכשיו באמת בואי מלחמת כריות! עיצבנת אותי!.....
היייייייי... בלי קריזה.... כתבתי לך בנפרד את אותם דברים (אולי במילים אחרות...) בכלל, מה כולם רוצים מהעז המסכנה? למה אף-אחד לא שואל "מה אני? חיפושית?"
hi... sorry it didn"t work good - u r right , no one can expect u to spill your guts out when there is so much noise and too many people...... maybe this is good - u have time to think with yourself about things... keep on smiling dear............................:)))) how r u doing with your job? and beside - tell me what else u do... (u know - beside sitting on the forum all day.......:) about me - things r a little hard now - i"m running out of money but i think i found a job today as " ozeret ganenet" wish me luck.............. anat
יקרה... המון בהצלחה!!!! זה גן יהודי? סתם סקרנות, ממש לא מפריע לי מכל הגויים האלה :-) תכתבי לי אם התקבלת... הם יפסידו אם הם לא יקבלו אותך!!!! ירדתי קילו ביומיים האחרונים... כנראה שלקחתי את כל הסיפור הזה קשה מדי, אין לי תאבון. אני ממש מכריחה את עצמי לאכול משהו (אני???). הבעיה היא, שאם אמשיך לרדת ככה, אכנס למצב גרוע של תת-משקל, וזה מה שחסר לי כרגע. מצד שני, יושב לו הקול המציק בראש ואומר: "תרדי עוד, מה אכפת לך? מקסימום תמותי בסוף... זה לא שממש אכפת לך." אני משתדלת לא להקשיב לו, אבל אני חושבת שיש צדק מסויים בדברים שלו... העבודה שכתבתי עליה לא קבועה. אני מגיעה כשצריך החלפה עוד תוספת כוח אדם, וזה קורה בעיקר בשבתות, אבל לא רק. זה נוח לי, מכיוון שבמקום תשלום אני לוקחת סחורה לפי השווה ערך... ואני צריכה הרבה עם כל החיות שלי... ומה אני עוד עושה? איתן שוטף אותי כל הזמן, שהגיע הזמן לשבור את פסק-הזמן, ולעשות משהו בחיים. אני לא עושה שום-דבר, מכיוון שלעשות משהו (לעבוד/ללמוד) דורש ממני כוחות שאין לי. ובמה שקשור ללימודים, אני די חוששת מכשלון, לאור הניסיון שהיה לי בבי"ס.