פגיעה עצמית..

אגב,תודה לכל מי שענה לי בקשר להתמודדות..... לשאלתכם: אני חיילת ואני בת 19 . לוקה בהפרעות אכילה בדרגות שונות של חומרה בערך מאז שאני זוכרת את עצמי. אני זוכרת תקופה אחת בחיי שהייתי ממש בסדר וזה הכל. במשך השנה הזו מצבי הדרדר מאוד עד כדי שהייה ארוכה ללא טיפול וללא שום התייחסות על סף האנורקסיה. כרגע אני בולמית . אני מניחה שאני במשקל די תקין , לדעתי ולדעת משפחתי אני שמנה מדי , לדעת החברים שלי אני רזה מדי.בקיצור , טמטמו אותי לחלוטין עם הנושא שאני גם ככה מרגישה שהוא לא העניין המרכזי פה,הוא רק הסימפטום. בכל אופן בזמן האחרון התחילו אצלי הקאות רצוניות ויזומות.שימוש ב100 לקסטיבים(סנה) כאשר אני לא מצליחה להקיא. בולמוסים מצטמצמים .אני כבר לא מרגישה מפוצצת. מעבר למה שאני מקיאה , אני לא אוכלת כמעט כלום חוץ מנס קפה , ירקות ודיאט קולה. הבעיה היא שאני עושה את זה יותר מדי, ככה שהסימפטומים נראים עלי מהר-עור בהיר מאוד, לחיים נפוחות , עיניים שקועות , יובש בגרון כל הזמן, עיניים דומעות. והכי גרוע, אני נכנסת לדכאונות. למשל השבוע יצא לי לשהות הרבה במקום שיש בו חפצים מסוכנים. אני כמובן לא בעלת נטיות התאבדותיות.אבל היה יום שלא יכולתי להקיא והייתי סגורה שם,אז לקחתי חולץ סיכות....והעברתי על העור שלי.לא רציתי לפצוע את עצמי ממש.פשוט גירדתי את העור שכבה שכבה לאורך הווריד.נחרדתי שראיתי שזה השאיר לי סימן אדום.עוד משהו שמפחיד אותי - אני מקיאה אוכל מעורבב עם אלכוהול ואני מפחדת גם להיות אלכוהוליסטית.הנטייה שלי להתמכרות חזקה מאוד... האם הפכתי לסטטיסטיקה???????

עדין לא, אבל כשתמותי, את תהפכי לסטטיסטיקה, עוד אנורקסית, בולמית, אחת שהתאבדה. טוב, אז קודם כל תפסיקי עם זה, להקיא, גורם לא רק לתופעות שמנית, אלא גם לשבר בסרעפת, וזה, אי אפשר לתקן , רק עם ניתוח, עצתי לך, תמצאי לך בחוריקו, שאוהב נערות שמנמנות, ותתחילי לאהוב את עצמך, לאכול דברים טעימים, ולא להקיא, תאכלי דברים בריאים, בהתחלה תכריחי את עצמך לא להקיא, ואחר כך תתרגלי, אם את רוצה להיות פעם אמא, ואם את רוצה להמשיך לחיות, פשוט תקחי את עצמך בידים, ואם הידיים שלך לא מספיקות להחזיק אותך, רוצי, אבל רוצי, לתחנה לבריאות הנפש, או לאיזה פסיכולוג , שיעזור לך להתפטר מהבעיה הזו. הבעיה של הדור שלנו, שלאנשים יש עיני רנטגן, עד שאת לא ממש שלד עצמות את לא מספיק יפה, אבל תחשבי על זה שבשני דורות אחורה, אישה שלא היה לה מה להחזיק, לא היתה שווה הרבה, עד היום יש מקומות שמוכרים נשים לפי משקל, אז נכון שזה לא מה שאני מציעה לך, אבל תזכרי שמלהקיא את נעשית, חולה יותר, מכוערת יותר, עצבנית יותר, ובסוף גם דוחה יותר, אז בשביל מה כל המאמץ? בשביל איזה חולני שיאהב את זה ככה?

קראתי את המכתב שלך ואת התשובה שכתבה "אחת" פתרון אין לי לתת לך, כי אני באותה הביצה, לפחות ביצה די דומה. מה שכן, הכעיסה אותי התגובה שקבלת! נכון שכל אחד זכאי לדעות שלו, וזכותו להביע אותן. אך ברור לי שהיא לא יודעת מה היא מדברת!! איך היא יכולה להציע כפתרון שתמצאי בחור שיאהב אותך כמו שאת ? לי היא הציע שאמצא תחביב כדי להעסיק לי את הידיים, וכך תוסך דעתי מלחתוך את עצמי.... הלוואי והיתי יודעת מה לומר לך. כי אז הייתי אומרת זאת גם לעצמי. מה שאני עושה בינתיים זה טיפול אצל פסיכולוגית , כדורים (שדווקא עוזרים לי) ובכל פעם שאני מרגישה את ה"ענן" הזה מתקרב, אני אומרת לעצמי זה יעבור , זה יעבור, ... רק מקווה שלא אחתוך יותר מדי עמוק. ועד שלא אמצא פתרון אמיתי, להמשיך "לסחוב", ולחיות. מי יודע, אולי מחר דברים ישתנו?? אני מקווה שדברים ישתנו אצלך יום אחד...

למה התרגזת על תגובתי? בודאי שאני לא יודעת על מה את מדברת, אני לא נוהגת לחתוך את עצמי כשרע לי, למה לפגוע בעצמי, במה זה עוזר לי? אם יש בעיה מחפשים פתרון, מה עוזר בכדורים? זה מרפא? את צריכה לבדוק, למה הענן הזה בא אליך, אז יופי שאת הולכת לפסיכולוגית, אבל אם את לא תקחי את עצמך בידים - בלי לחתוך, ז"א באמת תרצי להבריא, את תבריאי, ואם תאהבי את עצמך, את תבריאי, אדם לא יפגע בעצמו אם הוא אינו שונא את עצמו, אז תמצאי לך תחביבים, והם יוציאו את הפוטנציאל שלך החוצה, ותראי כמה את יותר מוצלחת ממה שחשבת, תתחילי לאהוב את עצמך, ותשלימי איתך, ואז כמובן, לא תחתכי את מי שאת אוהבת. אני לא פסיכולוגית, אבל אני יודעת שהרבה מאוד תסביכים של אדם מקורם בילדות, אנשים שפוגעים בעצמם, עברו בהרבה מקרים התעללויות, סבל, חוסר אהבה. וכדומה, אז אם מישהו התעלל בך זה לא אומר שאת צריכה להמשיך. אנשים רגילים לא פוגעים בעצמם. ואם התעללו בך את לא אשמה. ואת לא צריכה להפוך את עצמך לעוד קרבן, אבל שלך.