הפחד להיות כמו... (וסליחה על המגילה)

שלום לכם אנסה לקצר את סיפור חיי: אחותי גדולה ממני ב-11 שנה, מאז ומתמיד היא הייתה איך אומרים ... יותר מוזרה מהאחרים. החינוך שלה היה שונה משלי, הקשר שלה היה שונה עם ההורים מהקשר שלי איתם (אנחנו רק 2), אפילו קיבלה מכות לא אחת מההורים (היא אומרת שהיא היתה ילדה מוכה אבל זה לא נכון, ההורים שלי ארופאים מבוגרים עם פרימיטיביות מסויימת), אני זוכרת שלילה אחד היא החליטה לרצוח את אמא שלי ובאה אליה עם סכין בלילה. היו לה מערכות יחסים גרועות עד שיום אחד היא התמוטטתה לגמרי. היא עברה אישפוז יום בשלוותה. ההבחנה שלהם הייתה שהיא בעצם לא ממש עברה את גיל ההתבגרות למרות שהיא כבר בת 40. מאז היא מטופלת בכדורים בשם פריזמה, בן דורמין, וקלונקס. היום היא נשואה שגם חיי הנישואים שלה לא עולים יפה ולכן היא עוברת לא אחת התקפות זעם דיכאון וכו'. אמא שלי - בעקבות הסיפור עם אחותי נפלה גם היא לתהומות הדיכאון, רוב הזמן היא בוכה וכמובן מטופלת בכדורים פסיכיאטרים שהאמת לא ממש עוזרים לה, (המסכנה ניסתה את רוב התרופות אבל תמיד מה שכתוב בעלון על תופעות הלוואי היא מקבלת). אח של בעלי - גם הוא היה מהמוזרים, הורים גרושים, ניתוק מהאב, טיולים בעולם, סמים, אלכוהול, אישפוז במחלקה א' בשלוותה (גם בקשירה). היום הוא חי עם אמא שלו אלכוהליסט, לוקח תרופות מתי שבא לו (כן גם עם וודקה נקיה), פירצי זעם אלימות, ישן ביום ער בלילה ולא עובד, בן 35. חשוב לציין שגם לאחותי וגם לאחיו של בעלי יש נכות 100% מביטוח לאומי. מה בעצם אני שואלת??? - שאלה טובה.... אני בת 29 מרגישה בריאה נפשית אבל מפחדת שיום אחד זה הענן הזה יעבור גם אלי. בעלי ואני מנסים להרות ואני מפחדת שזה יעבור בגנים לילד שלי. בקיצור יש לי הרבה פחדים תודה מראש זה שכתבתי את הדברים כבר מקל על ההתמודדות הקשה עם טיפול ועזרה לאחים ולהורים - הכל מצפים מאיתנו לפתור בעיות ולעזור, הבעיה שגם אנחנו נשברים ומפחדים להשבר לגמרי. תודה תודה תודה וסליחה על האורך

אולי למישהו יש מילת הרגעה או אולי המלצה או סתם משהו??????????

תנסי שוב להיכנס עם סיפורך כי את נמצאת בעמוד 481 ממש בסופו וחברי הפורום כבר טסו קדימה ולא הבחינו במצוקתך ותבקשי גם את עצת אנשי המקצוע של הפורום .