יום זיפת....

היי לכל מי שזה מעניין אותו! בדרך כלל אני כאן בפורום כדי לעודד אחרים, ואילו הפעם אני היא זו שזקוקה לקצת עידוד. התלבטתי הרבה אם בכלל לכתוב את הדברים האלה. נראה לי שבגילי המתקדם (48) אני אמורה לתת בעצמי את התשובות לכל השאלות ולא לבלבל לאנשים את המח עם שטויות כאלה... ובכל זאת, יש לי מין דחף כזה לכתוב, סתם ככה כדי לספר שהיום היה לי אחד הימים הזיפתיים האלה שבהם הכל הולך עקום... זה התחיל בעבודה, כשאחד העובדים אמר לי הערה מרגיזה, אם כי לא בכוונה, אבל הוא הצליח "לדרוך לי על יבלת כואבת" (ותסלחו לי אם לא אפרט יותר מזה מטעמים מובנים), נמשך באחת מהלקוחות (כן, אני עובדת עם קהל) שפתחה עלי "ג'ורה" בלי שום הצדקה, ובערב, כשכבר חשבתי שהדברים קצת מסתדרים, נחתה עלי פצצה נוספת בצורת תקל עם חברה טובה. והקטע הזה עם החברה הוא הוא שהכי מכאיב לי, כי ייתכן שהיחסים שלנו הגיעו אל סופם. אבל הייתי מוכרחה, פשוט מוכרחה, לומר לה כמה דברים שרבצו לי על הלב במשך זמן רב, וכנראה שלא היתה ברירה וזה היה מוכרח לקרות. כי כמה אפשר לספוג הערות ארסיות וביקורות "מתחת לאדמה" ולשתוק? - נו, טוב, אני מקווה שלא נשמעתי כמו ילדה בת עשר... תודה לכל מי שהיתה לו סבלנות לקרוא וכמובן אשמח לשמוע תגובות! כל טוב! נזבורה

נזבורה, ל"גילך המתקדם" אין בכלל קשר לעובדה, שפה את נותנת ומקבלת... לימים הזיפתיים האלה יש מטרה אחת - להראות לנו כמה יתר הימים בכלל לא נוראיים :)... אם כי הכל יחסי. חבל שקשר עם חברה טובה מגיע אל סיומו, אבל מה היה טיב הקשר, אם לא כל הדברים נאמרו בגלוי? אם הוא היה קשר טוב, אז "תקל" אחד (נוראי ככל שיהיה) לא אמור לסיים אותו, ואם הקשר היה "בכאילו", אז אולי זה לא נורא שהוא עלול להסתיים... אני יודעת, שבצורה כזו גילתי מי חבר אמיתי, ומי חבר רק כשזה נוח... אולי אני צעירה (23 בחודש הבא), ונראה לך שאין לי הרבה מושג ממה שהחיים נותנים (או לוקחים)... אני מקווה שזה לא ככה :) ומותר לפעמים להישמע כמו ילדה בת 10, למרות שאת לא... לילה טוב.

שלום, אני לא חושבת ששיצא לי להודות לך על העידוד שאת מעניקה לי ועל העצות המועילות שנתת בקשר להתקפי הפאניקה. בכל אופן-תודה. נזבורה-לכולנו יש ימים רעים או לפחות ימים פחות טובים. ימים שנראה כאילו הכל מתקלקל. לא צריך להיות צעיר או מבוגר כדי לקבל את ההרגשה הזו. אני יכולה לחשוב על שרשרת אירועים שעלולה לגרום תחושה כזו לילד בן 5, וכן לאדם מבוגר בן 70. אני בימים כאילו מעדיפה להתחמק, להיות עם עצמי, להתכנס כדי שלא ארגיש את המתח הפנימי הזה, כאילו מנגנים לי על העצבים. אבל לא תמיד זה אפשרי-לפעמים צריך להתעמת עם זה שהיום עובר רע, מלא התקלויות. חבל שיום כזה גורם לאיבוד קשר טוב, או שאולי זה רק נדמה לך בתוך הסערה של היום הזה? והחכמה-מחר תמיד יום חדש... מקווה שמחר תרגישי יותר טוב, לילה טוב בינתיים, אני.

"עץ הצרות - פעם אחת, כשעסקתי בשיפוץ של בית חווה ישן, שכרתי את שירותיו של אינסטלטור שיטפל בכל ענייני הצנרת של הבית. אחרי שסיים את יום העבודה הראשון שלו, יום קשה ומתיש, יצא אל האוטו שלו וראה שיש לו פנצ'ר. לא נעים, חשבתי לי. אחרי יום כזה הוא עוד צריך לתקן פנצ'ר. אבל הוא עשה את זה בצ'יק צ'ק, וכשסיים, נופף לי בידו לשלום ונכנס לתא הנהג של הטנדר שלו. ניסה להתניע ו... כלום. המנוע שבק חיים. איזה מזל ביש, הרגשתי ממש לא נעים בשבילו. מיד הצעתי לו טרמפ הביתה. כשהגענו אליו הביתה, הוא הזמין אותי להיכנס ולהכיר את המשפחה שלו. בעודנו פוסעים על השביל אל עבר דלת הכניסה של הבית, הוא עצר לרגע ליד עץ קטן בצד השביל ונגע בקצות העלים שלו בשתי ידיו. על מפתן הבית, שניה לפני שפתח את הדלת, חל באיש שינוי מדהים: פניו המיוגעות אורו בחיוך רחב ושמח, הוא חיבק את שני ילדיו והניף אותם באוויר בעליצות, ונתן נשיקה אוהבת לאשתו. לא יאומן שהאיש קשה היום הזה, שאני עד לעבודה המתישה וליום הנורא שעבר עליו, נמלא כל כך הרבה חיוניות ומרץ ושמחה כשנכנס הביתה. בתום הביקור, לאחר שביליתי במחיצתם שעה נעימה, הוא ליווה אותי החוצה אל מכוניתי. עברנו ליד העץ שבצד השביל והייתי כל כך סקרן שלא יכול להתאפק שאלתי אותו מה זה היה הקטע עם העץ. "אה, זה מאד פשוט", ענה לי "העץ הזה הוא עץ הצרות שלי. אני יודע שבסוג העבודה שלי, זה בלתי נמנע שיהיו לי צרות ובעיות וקשיים. אבל דבר אחד בטוח, הצרות האלו לא שייכות למשפחה שלי, לאשתי ולילדיי. לכן, כשאני בא הביתה, אני פשוט תולה את כל הצרות של אותו יום על העץ, ומבקש מאלוהים שיטפל לי בהן. ואז, למחרת בבוקר, כשאני יוצא מהבית, אני ניגש לעץ ולוקח מעליו את הצרות שנשארו שם. ואתה יודע מה, ממש מפליא, אבל כשאני ניגש לעץ בבוקר להוריד את הצרות ממנו, תמיד תמיד יש עליו הרבה פחות צרות ממה שזכרתי שתליתי שם בלילה הקודם.. אז לכו תדעו, או שבאמת אלוהים שלו מטפל לו בצרות בשעה שהוא ישן (צריך לנסות את זה פעם..), או שהשעות שעוברות נותנות פרספקטיבה אחרת לדברים..." נזבורה, את לא נשמעת כמו ילדה בת עשר, את נשמעת בדיוק כמו אמא שלי (בת 50) כשהיא באה מיום עבודה קשה הביתה, ההורים בגן התלוננו, המנהלת עצבנה אותה, והשכנה רבה איתה.. בדיוק כמו את כולנו. מקווה שאחרי הלילה באמת הדברים קיבלו משמעות קצת שונה, ושיהיה לך יום יותר טוב היום.

היייי זו נטעלי, אני מצטערת בשבילך,לך באמת מגיע מליון ואחת תשובות,אבל קשה לי לתת לך פתרון אני כול כך הרבה במצבים כאלה שאני לעצמי לא מוצאת עצות, אבל את בן אדם טוב לב ומקסים,אלוהים אוהב אנשים כמוך....והוא איתך ולצידך לאוך כול הדרך ואני יחד איתו מאוד אוהבת אותך... הייתי רוצה להחליף במקומך ....רוצה? חחח...... ביי מאמי יום נפלא ומוצלח והכי כייפיי שבעולם..

אבל את תמיד אמרת לי שיש ימים טובים יותר. בקשר לעבודה, יש אנשים שמגנים על עצמם בכך שהם עוקצים אנשים אחרים. אלה הם אנשים חסרי ביטחון שצריכם לספק את היצר הזה שלהם. גם אני כמירה אנשים כאלה. בקשר לחברתך, אני מבינה אותך כל כךךךך, אני מקווה שאולי בכל זאת משהו יסתדר איתה. אל תוותרי. ואני מקווה שיהיו לך רק ימים טובים. שולחת אהבה, אני.

אביב קראתי את סיפורך המקסים והרגשתי שזה כל כך עוזר גם לי ודרך נפלאה להתנתק מהצרות שיושבות לפעמים בכבדות ואם אתה מעביר אותם גם לבני ביתך האווירה לכולם עכורה המתחים מביאים למריבות כולם הופכים להיות עצבנים וזה נותן ריגשות אשם שהכל קרה בגללי לכן הרעיון בסיפורך מדהים . גם נכון שלפעמים [לא תמיד ] לזמן שעובר יש אפשרות הרגעה רק אצלה זה קשה בגלל הנתק מחברתה ------- תודה על עזרתך.

תשובה לנזבורה(איזה מין כינוי בחרת לך???|) שלום את לא לבד עם התחושות של הזיפת......האמיני לי, גם אני ,אגב קרובה מאוד לגילך, משמאלי ומימיני מפטרים אנשים במקום העבודה , אני אמנם לא חרדה כרגע בנושא, אך לעולם אין לדעת. שהרי גם עובד ותיק מסור ונאמן, יכול להיות ברשימה של סיבוב הפיטורין הבא... את יודעת--- אני תמיד האמנתי שכשנחצה את ה40 הכל יהיה יותר קל, אז זה נכון שיש הקלה....בהחלט הקלה כשהילד שלי כבר גדול עצמאי וסיים תיכון, (אני אם גרושה)יש יותר חופש. אבל- הבן שלי(יחיד) מתגייס לטירונות בעוד 8 ימים אז אמרי לי את - איזה מין מצב רוח כדאי לי לאמץ?? הרי אין לנו על זה שליטה.... אבל את יודעת מה? לאחרונה- כשאני קמה בבוקר, עם חשק טוב ללכת לעבודה, וכשכלום לא כואב (לא גב, לא ראש...נגיד.....) וכשבסך הכל -גם אם זו שגרה- אז "כמעט הכל בסדר"--- אני אומרת לעצמי- "אוקיי...... נכ ון שיכול להיות רק יותר טוב", או-"היה יכול להיות יותר גרוע"..... ואיך שהוא, הכל "מתחלק " בסדר. וכעת ברצינות- חייכי אל עצמך, ואל הזולת, וגם אם התקסחת עם חברה טובה, פינית לעצמך מקום בלב לחברה טובה חדשה/ אחרת......... שאולי תהיה מעניינת ומפרה יותר מהקודמת, לא?? אני מדברת מנסיון- כי לפני 5 שנים התפוצצה לה חברות נהדרת עם "חברה הכי טובה".... ועם כל הכאב, נשארתי בחיים , האמיני לי. ובינתיים, כל טוב לך! דנה

לחברי הפורום שלום , מקבץ עצות מפיו של הרבי נחמן מברסלב , מגדולי המיסטיקנים , האיש שהניח יסודות אמיתיים לתורת הנפש ( לפני פרויד וחבריו ) בלינק הבא: http://www.akabala.com/rabthings1.html האם ניתן לסכם ולומר שר' נחמן היה בעצם פסיכולוג, אשר במסעו גילה את רבדי הנפש הניסתרים מאה שנה לפני שעשו זאת הפסיכולוגים המודרניים? על כך יש להשיב, שעל מיסטיקן אי אפשר לומר שום משפט המתחיל ב"הוא היה בעצם...". אי אפשר לצמצם לתחום מסויים של המציאות את הגותו ותרומתו של מיסטיקן בשיעור קומתו של ר' נחמן מברסלב. לענייננו נוכל לומר שבאינטואיציה חודרת כל וחובקת כל העמיק ר' נחמן להבין בין השאר גם את עמקי נפשו ותובנות שעלו משם חורגות מענייני עצמו והן יוסיפו לפרנס את ההגות הפסיכולוגית עוד שנים רבות. אשמח לקבל תגובות , דניאל.