l hera

היי מה שלומך? אצלי בסדר, קראתי את הודעתך ,לפעמים כול כך קל לי להגיד אני ישתנה כך כך כך אבל זה כמעט ובלתי אפשרי. אינני מצליחה, כך האמת שאני נורא מפחדת ,אף אחד לא רוצה וירצה לחזור חווית כדומה תראומה?! אבל לצעריי זה המצב מצב מאוד קשה ומבלבל,הרבה אנשים אמרו לי שצבא שונה מתיכון מהבחינה שאני חוששת .אבל אצלי משהוא מציץ בראש שישאר אותו דבר. לך היה שינוי בין הצבא לתיכון,והאם זה נכון שהאנשים האמיתיים שנשארים תמיד זה מהצבא? תודה וןשבת שלום ומבורכת.

גלית, אני לא שירתתי בצה"ל - הייתי יותר מדי "מתוסבכת" בשבילם... וזה לא ממש אכפת לי. אבל - את זו לא אני! הכנסת את עצמך למעגל של מחשבות שליליות, ואת נותנת לעצמך להיתקע בו. באנת כתבו לך פה הרבה עצות, ויכול להיות שרובן לא מעשיות מבחינתך. אבל איפשהו בהיסטוריה של הפורום, חייבת להיות עצה אחת, שכן תדבר אלייך. אנשים פה הפעילו את מיטב ה"כשרון להציע" שלהם. תנסי לחשוב שוב על הרעיונות שנתנו לך פה. ברגע שמתחילות שוב המחשבות על האיך לא יהיה לך טוב, תעצרי אותן... תדליקי רדיו/טלוויזיה, תקראי ספר whatever. כיום את מדשדשת בתוך ביצה ומבקשת שיעזרו לך לצאת - אבל את דוחה את כל גלגלי ההצלה שזורקים לך. ואולי את לא רוצה לצאת? אולי יש לך ספקות בסיסיים יותר לגבי הגיוס? פחד מהמשמעת ומהמסגרת. תבדקי עם עצמך לעומק מה באמת מטריד אותך.