לטלי.

טלי שלום, זוכרת את מה שהיה בשבוע שעבר עם הפסיכולוגית? אני תוהה למה היא בוחרת להתעלם מהמכתב... זו המשמעות של קשר שנמשך שנה וחצי מבחינתה? אני יודעת שאין לך את התשובות... אבל אולי תוכלי לחשוב על משהו שלא עלה בדעתי... להפחית מעט את המתח...

הרה יקרה, אפשר לחשוב על כמה אפשרויות: הראשונה היא שאולי המכתב כלל לא הגיע אליה, ממגוון רחב של סיבות. השניה, אולי היא קיבלה את המכתב ודווקא מחכה שאת היא זו שתתקשרי אליה, לתת לך את האפשרות להוכיח כמה שאת רצינית ומעוניינת להמשיך בטיפול הזה. השלישית (והפחות נעימה) אולי היא נעלבה/ נפגעה או כועסת, והיא "משחקת" אותה ה"נעלבת". להערכתי, כדאי לך לצלצל אליה ולבדוק ישירות לגבי עניין המכתב. נראה לי שחבל שתשקיעי אנרגיות במחשבה "על" אלא פשוט תוודאי מה קורה באופן ברור.אי הודאות גורמת לך למתח, למחשבות על "מה היא תגיד" או איך היא תגיב וכו'. עצם הידיעה מה באמת קורה ביניכן, תעמיד אותך בפני ההחלטה שממילא כדאי שתיעשה: להמשיך בטיפול הנוכחי עם המטפלת ולעבוד על הקשיים שהתגלעו ביניכן, או מאידך, להפסיק את הטיפול, ולהתחיל לחפש מישהו חדש. בברכה, טלי פרידמן

טלי, אני חושבת שבמצב הנוכחי ההיגיון שלי רחוק מלהיות "הגיוני"... מחשבות על אובדן המכתב בדרך (לדוגמא) נדחות מכל וכל. ממה יש לה להעלב? אני צעקתי עליה? אני איימתי שזה יהיה סוף הטיפול? וכן, המתח הזה מזיק לי... המחשבות על נושא מטרידות אותי, ונדמה שאני לא מצליחה להיפטר מהן. מצד שני יש לי - באופן שמפתיע גם אותי - שאריות מינימליות של כבוד עצמי, שלא מאפשר לי להתקשר אליה. אני יודעת שזה טיפשי, ושזה לא עניין של "כבוד". זה כאילו שמתנהל לי דיאלוג בראש... ואין החלטה חד משמעית, אני אפילו לא חושבת שאני שותפה לו.