עוזבת את הבית...

אני עומדת לעבור לגור מחוץ לבית. אני סבלתי מהתקפי חרדה הרבה זמן, בחודשים האחרונים התדירות שלהם פחתה והעוצמה נחלשה להפליא. מסיבות מסויימות יהיה לי טוב יותר אם אגור עם חברי מחוץ לבית. כיום אני גרה רק עם אימי וקשה לעזוב אותה לבד. מאתמול אני מרגישה בנפילה כללית,כאשר תחושות החרדה שבות ופוקדות אותי. יש לציין שאני נמצאת בטיפול יעיל,זה שנה ושעזר לי נורא,אני יודעת שהצעד הבא שיעזור ויזניק אותי למעלה זה המעבר מהבית. ובכל זאת זה שוב מתלבש עלי... סתם משתפת ואשמח לתגובות. תודה דנה

דנה שלום רב, מעברים בחיים הם תהליך שקשה ומכאיב לרובנו. גם אם המעבר נחשב ל"חיובי" ויש לנו את כל הסיבות שבעולם להיות שמחים בזכותו, עדיין אי אפשר להתנתק מהתחושות הקשות והפחות חיוביות שנלוות לכך. את ככל הנראה עומדת בפני מהלך חשוב בחייך, ומן הסתם, העניין מלחיץ אותך, מה שנראה בעיני נורמטיבי וטבעי לחלוטין. תחושת הניתוק מאימך, חווית מעבר הדירה, המגורים עם החבר - וכל מה שעוד קיים מסביבך הם בכל אופן גם ארועים שמגבירים את הלחץ והחרדה. לכן כנראה עולות התחושות המוכרות של החרדה מחדש. אני שמחתי לשמוע שאת בטיפול, כי אני חושבת שזה עשוי להועיל לך בעת שכזו. את מוזמנת להמשיך לכתוב ולשתף... אני חושבת שגם זה עשוי להועיל במידה מסויימת. בברכה, טלי פרידמן