הדיכאון תמיד מנצח אותי....
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הפסיכולוגית תמיד אמרה לי שיש לי ציפיות גבוהות לגבי עצמי היא צדקה היא אמרה שאני מציבה את הציפיות האלה גם לגבי אנשים גם בזה היא צדקה היא אמרה פעם שלפעמים אני מתאכזבת כי הציפיות גבוהות מדי, ואז אני מאשימה את עצמי, רק בגלל שלא הכל הלך לפי המתוכנן. עכשיו התאכזבתי, נורא, הדיכאון הזה שובר אותי, אני חלשה מדי לעומתו, איך בא לי להתפוצץ, לעוף, לחזור אחורה.
אל תתני לדיכאון לשבור אותך. זה שיש לך ציפיות גבוהות לא אומר שאת צריכה לוותר עליהן. המשיכי לנסות בכל הכח ולעולם אל תניחי לדיכאון לנצח.
ג'קי יקרה, ברוכה הבאה למועדון המאוכזבים.... בתור אחת שהייתה "שם" במקום שבו את נמצאת כרגע- אני יכולה להגיד לך שזה שלב שטוב שאת עוברת, כרגע את בטח מתעצבנת עליי וחושבת "מה היא מבינה בכלל" אבל אני מבינה, תאמיני לי. וטוב שאת בטיפול, טוב שאת מדברת על האכזבה ועל הכאב ועל הצורך פשוט ליפול, להתפוצץ, לעוף וכן...גם לחזור אחורה, אולי אפילו לרחם- להיות מקופלים כמו עובר ,לא לחשוב על כלום ולא להיות צריכים לעשות כלום... אז רק להגיד לך שתמצאי מישהו קרוב שאת יכולה ליפול, להתפוצץ לידו, עד יעבור זעם. ( אני מוכנה להיות המישהו הזה, אם תרצי...:-) ) קחי את הזמן למחשבות, וקחי גם חיבוק אחד חזק..... ודרך אגב, הדיכאון אולי מנצח עכשיו אבל זה מצב זמני, מבטיחה! ,הגלגל מתהפך -פעם למעלה פעם למטה....
ג'קי יקירתי קל להגיד "אל תצפי ליותר מידי שלמות לא אצלך ולא אצל מישהו אחר . וכך לא תתאכזבי." אך במידה וזאת אחת מהבעיות שהעלתם בחדר הטיפול , אז יש צורך לטפל בסימפטום,הנוגע ישירות, לציפיה ולדרישה למושלמות מצידך . כשזה יטופל תהיה בידיך תמונה אחרת של תפיסת עצמך ,כאדם שזורם כפי יכולתו וקיצבו,וההיתמודדות תהיה קלה יותר. איתך גם בחושך וגם באור אוהבת ויוי
הרבה פעמים אני רוצה שהדיכאון ינצח אותי, אני לא רוצה להילחם בו כי יש רצון לסבול.
איזה הבדל - תמיד אנרו לי שהציפיות שלי (אם בכלל) נמוכות מדי; זה לא גורם לי להרגיש טוב יותר. בכלל - מהי רמת ציפיות הגיונית? ואולי זה לא קשור לרמת הציפיות, אלא לאישיות?
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
