נמאס מהנכות נמאס מהחיים

אני היום בן 27 נכה מלידה CP אחרי תואר ראשון ועובד בחברה צעירה ודינמית ופשוט נמאס מהחים מהנכות ומהכל שההתי צעיר יותר ההיתה רוח קרב האמנתי שהכל פתוח שמשהו ישתנה שלמרות הנכות אני אשיג הכל ובאיזה מקום הנכות תהיה אבל באותו זמן גם לא תהיה היום נגמר הכח אין למה לשאוף יותר חסרה האהבה חסר הדינמיות ורוח הנעורים שנעלמת כל מה שנשאר זה פיקחון עצוב שמה שהיה הוא שהיה והאשליה שאפשר לשנות משהו כנראה נעלמת עם הגיל הכי מעצבן אותי זה ההתנהגות של הסביבה הקרובה שלי למשל כאשר בן או בת משפחה מחפשות חבר או נמצאות ללא חבר כל המשפחה מתגייסת לסדר לשדך ורק בנוגע אלי הרי מדובר בנכות אז הכל בסדר אף אחד לא מעלה את הנושא וכמובן זה "טבעי" שאין חברה האמת שנמאס לי מהמצב הזה ומהחיים בככל אין לי מה לעשות עם הכעס הזה חוץ מלכעוס הרי כך או כך אף אחד לא יכיר לי או יחזיר את הכוחות שהשנים וההתמודדות עם נכות והחיים בכלל לקחו אני צריך לעשות הכל בכוחות עצמי ואין כח אחי גרוע שאין כבר חשק לכלום השיגרה הורגת האמונה בשינוי כבר שואפת לאפס למי יש כח לבנות מערכת יחסים במצב כזה בקיצור השאלה שלי נורא פשוטה מה עושים שנגמר הכח להילחם חיים בניוטרל? 27 זה גיל מספיק מבוגר לנכים צריך לתת פטור מהחיים למי שמעוניין ואם הייתה דרך נוחה לקצר אותם אותם כבר מיזמן ההתי עושה זאת אבל כמו החיים אין דרך קיצור ואין דרך נוחה. מה שנראה פעם טבעי ופשוט היום נראה כתיסכול אדיר אם פעם חשבתי שהנכות זה כח היום שאני מסתכל על ההתבגרות של אחים שלי דודים ודודות בני גילי פחות או יותר אני רואה שאפשר להסתדר יופי גם בלי נכות אז בשביל מה אני צריך את זה תגידו לי אנ אקבל איזה פרס נובל בסוף הדרך. אני מרגיש שהנכות נפלה עלי כרעם ביום בהיר ואין לי מושג איך זה קורה אחרי 27 שנה של התמודדות עם נכות אלי לכם יש?

לאנונימי אני בטוח שתמצא אהבה למעשה יש לך כבר בחורה שמיועדת לך רק יקח קצת זמן ותכיר אותה. לכל סיר יש מכסה ואין אדם שלא מוצא זיווג מתאים סבלנות. אני הייתי במקומך יוצא אים בחורה בעלת נחות קלה שתתאים לך ותקבל אותך כמו שאתה. תגיד מה רע לך בחיים יש לך עבודה מכובדת אתה צעיר וכל החיים לפניך יש אנשים שסובלים מנחות גדולה אבל נהנים מהחיים תשתדל לחשוב חיובי ותמסור לאלוהים את קשייך זכור שאתה בן של אלוהים והוא עוזר למי שרוצה לעזור לעצמו קיבלתה מתנה יקרת ערך את חייך במתנה תפיק את החיובי מהם. בלוואי ותדע שמחה ונחת בחייך.. בברכה זוהר.

לאנונימי אני בטוח שתמצא אהבה למעשה יש לך כבר בחורה שמיועדת לך רק יקח קצת זמן ותכיר אותה. לכל סיר יש מכסה ואין אדם שלא מוצא זיווג מתאים סבלנות. אני הייתי במקומך יוצא אים בחורה בעלת נחות קלה שתתאים לך ותקבל אותך כמו שאתה. תגיד מה רע לך בחיים יש לך עבודה מכובדת אתה צעיר וכל החיים לפניך יש אנשים שסובלים מנחות גדולה אבל נהנים מהחיים תשתדל לחשוב חיובי ותמסור לאלוהים את קשייך זכור שאתה בן של אלוהים והוא עוזר למי שרוצה לעזור לעצמו קיבלתה מתנה יקרת ערך את חייך במתנה תפיק את החיובי מהם. בלוואי ותדע שמחה ונחת בחייך.. בברכה זוהר.

שלום רב, אתה מאד צודק בתחושתך הכואבות. אבל, יתכן והבט "אחר", בסיוע איש מקצוע מיומן, על תהליכי ההתחברות והזוגיות - יכול לתת תפנית לתחושותיך, ומכאן להחלטות שלך על מהות החיים. היו דברים מעולם. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום לכולם, בעבר השתתפתי בדיון לגביי עניין של סקס ונכות שהתקיים בפורום אחר. גם שם עלה הענין של הקושי להתמודד עם נכות בחיים. ונוצר שם דיון מעניין עם מספר אנשים, שווה לקרוא. אני מצרף קישור לדיון ההוא. http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=76&i=10838&t=10805 שלומי

אני אנצל במה זו לענות לכולם ביחד גם לאלו שכתבו לי בפורומים אחרים כתבתם שכתיבה באינטרנט זה אולי בריחה ואתם צודקים זו בריחה והיא מבורכת זה מאפשר להיחשף ובא בעת להיות מוגן מהכאב של החשיפה האמיתית כתבתם גם שאולי כדי שאלך לטיפול פסיכולוגי במקרה אני לא פוסל את זה למדתי את המקצוע 3 שנים וגם ההתי בטיפול, טיפול הוא לא תחליף לעשיה ולא תחליף לקשר זוגי הטיפול לא יכל להיות מקום בו פותרים בעיות בהתמודדות אין ספית עם עצמינו ההתמודדות היא חייבת להיות דרך עשיה בשטח זו היתה דרכי וזו תמשיך להיות דרכי לטיפול יש יתרונות גדולים אבל הוא לא תחליף לכלום ולפעמים הוא יותר קשה ומסוכן מעשיה עצמה. ההיתי בטיפול ארוך והתאכזבתי והסיבה לכך פשוטה פסיכולוג טוב ככל שהיה עדיין מעוניין להישאר נטרלי וזה על מנת לתת שיקוף טוב נכון ואמין לרגשות המטופל כל זה טוב ויפה אבל על מנת לא להגיע לפירוק בתוך טיפול מהמפגש הזה עם עצמינו צריך להיות מאד חזקים ולא מטופלים עם אתה מבין את האבסורד בדבר אבל זה דרך העולם ואני בחרתי להיות בצעד העושה ולא בצב המובל לפי דעתי גם אין לפסיכולוגיה כלים אמיתים לעזור הצורך של המטפל להישאר מקצועי גורם לא פעם לפספס את הדבר ההאמיתי למשל במקרה של דיכאון להציע תרופות שכל מה שצריך להציע זה חיוך סימפתיה או סתם להחליף מקום עבודה הדיכאון הוא תגבתי וטיבעי למצבים קשים של התמודדויות החוכמה זה לעזור למטופל ליצור סביבה שתתאים לו ולא רק מסגרות שיתאימו למטפל שאותם נוטים לשלוף במהרה מהשרבול כמו למשל טיפול סרוגיט בממקום לנסות ליצור סביב שבה יהיה יותר כל להכיר או להתחיל עם בחורות בקיצור מהר מאד הבנתי שהטיפול הוא מוגבל במה שהוא יכל להציע ואני מעדיף את העולם בחוץ מאשר לתרום לאגו המיקצועי של הפסיכולוג שלי לכן הפסקתי את הטיפול בנוסף נכתב באחד הפורומים שהמאמץ יותר חשוב מהתוצאה גם זה נכון לפעמים אבל רק עד שנגמר הכח בכלל אני מאמין שהנכות עשתה את כולנו חכמים הרי כולם יודעים שאין חכם כבעל ניסיוןאבל החוכמה הזאת היא הכי מתסכלת בעולם לא מעניין אותי להיות חכם ובעל אמרות שפר על החיים אני רוצה להנות מהדברים הפשוטים של החיים אלה שלא דורשים חוכמה או תואר ראשון או שני כמו למשל להסתכל בעינים של בחורה ולהרגיש את הלב של שנינו אומר בלי מילים זהו זה זה הדבר,להיות מוכן לטפס בשביל אותה בחורה עד קומה רבעית גם שאין מעלית בסביבה לראות את החיוך ולהבין שהיה כדי לדעת לאהוב גם בלי לגעת רק במבט,לדבר ללא מילים ולהיות כל כך קרובים כל הדברים האלה היו פעם וניגמרו ליצור דבר כזה מחדש זה קשה קשה מאד במיוחד עם נכות ואני מרגיש שהזמן בורח לי בין האצבעות במיוחד שעכשיו התקופה שונה זו כבר לא הותה תקופה של לימודים אלה תקופה של עבודה ועבודה קשה ותחרותית כבר לא כל כך ילדים של החיים. בכל מקרה עזרתם לי מאד ואני אמשיך לכתוב באנונימיות למרות שאני מאמין שמה שאני כותב מתחבר להרבה מאד אנשים וזה לא כל כך אנונימי אלה אונברסלי. שלכם בתודה אנונימי