סליחה, אבל...

אם מישהו מהצוות המקצועי יקרא את זה, אני מתנצלת מראש על כמה דברים, שאולי פוגעים במקצוע, ועל הכללות מסויימות, שאשתדל להימנע מהן... הפסיכו' הודיעה לי היום, בסופה של פגישה לא קלה, שבשבוע הבא מתחילים לבנות אצלה, ויכול להיות רעש, אי-לכך שבוע הבא יהיה ניסיון לבדוק עד כמה הרעש המפריע. הולכים לבנות אצלה בדיוק באותה שיטה שבנו אצלנו (קומה שניה מעץ), וזה עושה רעש. התקשרתי אליה והודעתי לה שבשבוע הבא, אני לא אגיע, כי כל הרעש הזה לא בשבילי... והמטומ%$# הזו התחילה לצעוק עליי בטלפון, שאם אני לא באה בשבוע הבא אין לי מה לבוא יותר. שאני צריכה להבין שהעולם לא יכול להתאים את עצמו אליי, ושמה לעשות והמטפלת שלי החליטה לבנות עוד קומה! ניסיתי - בין לבין - לומר לה, שזה לא לתמיד, אלא רק עד שיתברר מה מידת הרעש (היא אמרה שתשכור מקום אחר עד שיסיימו לבנות, אם הרעש חזק מדי). אבל הסתומה הזו לא הפסיקה לרגע את שטף ההטפות שלה - כמה אני לא בסדר. ושאבוא מחר כדי לדבר על זה. היא חזרה ואמרה, שאם לא אבוא בשבוע הבא אין לי למה לחזור - מבחינתה זה סוף הטיפול. התעצבנתי ואמרתי לה, שסוף-סוף היא מצאה תרוץ בשביל לסיים את "הטיפול" הזה... היא כמובן הכחישה... ושוב זרקה את זה עליי - למה פסיכולוגים לא יודעים להודות בטעויות? זה מאוד נוח שיש מטופל, שאפשר "להלביש" עליו את כל מה שקורה, כי גם ככה הוא דפוק, לא? בסוף הצלחתי לומר לה, שאין לי בשביל מה לבוא מחר, כי אגיד את אותו דבר - אני לא מוכנה להיות חלק מ"מבחן הרעש" שלה, ושהרעש באמת מפריע לי ומטריד אותי - אז בשביל מה לבוא... הרי גם ככה לא נשמע אחת את השניה כמו שצריך. פתאום היא השתתקה... חשבה רגע (היא הצליחה לחשוב...) ואמרה, שביום ראשון לא אבוא, והיא כבר תודיע לי ביום שלישי מה קורה. סוף-סוף רעיון הגיוני, שלא קשור בסןף הטיפול (שאולי כן צריך לקרות). אבל זה לא רק הרעש, אני לא ארגיש בנוח לבוא אליה, כשמסתובבים שם כל מיני פועלים ועובדים - לא אמורה להיות איזושהי פרטיות?!?!!? אני אפילו לא אומרת לה את זה (עדיין) כדי שלא תחטוף עוד פעם קריזה... בקיצור, עוד יום דפוק - והרבה בזכותה! סליחה על ההתפרצות, אבל הייתי חייבת...

מירב שלום חבל חבל חבל (אבל אולי לא רק) גם אנשי מקצוע הם בני אדם וגם הם לא תמיד שולטים בעצמם לעתים בדרכים מעודנות פחות ופחות ברורות. לטעמי המבחן הוא האם תוכלו לברר מה קרה ועל מה הכעס ומה הדברים שהתעוררו בך בקצור - הטפול זה קודם כל מה את יכולה ללמוד ממנו על עצמך גם משגיאות אולי של המטפלת כפוף אולי לזה שגם היא מסוגלת לעבוד על זה ולא להסתפק בלהאשים אותך בהצלחה עמי

ד"ר אבני שלום, סיימתי את הטיפול הזה. אולי לא הייתי צריכה, אבל הגיעו מים עד נפש.

להרה שלום, כבר זמן מה אני עוקבת אחרי הפורום ורואה כמה חברים טובים יש לך פה. כולם דואגים לך - לנפשך ולבריאותך, ונותנים לך משענת טובה לימים פחות טובים כמו זה שעבר עלייך היום. אלה אנשים שמעורבים בחייך (כן, למרות שזה "רק" באינטרנט), ועושים זאת מתוך רצון כן ואמיתי. אני, בניגוד לעצת הד"ר, חושבת שאם המטופלת גורמת לך להרגיש רע - אז אין סיבה שתישארי עמה (אני פשוט זוכרת שכתבת יותר מפעם אחת שהיא "הרסה לך את היום"). עצתי אלייך היא: פשוט לא להתייאש. יש מספיק אנשים טובים (וגם פסיכולוגים טובים), כמו חברייך בפורום, שבאמת ישתדלו בשבילך שיהיה לך רק טוב. אם הפסיכולוגית הנוכחית לא גורמת לך להרגיש ככה, ובמקום זה את משמשת לה כ"שק אגרוף" אז שהיא תחפש מישהו אחר "לטפס" עליו.

סנונית, את צודקת. אבל אני צריכה איזשהו חופש לפני שאתחיל לחפש מישהו אחר... כרגע זו מן הרגשה של high, של "שחרור" מהטיפול, אבל אני מניחה שהימים הקשים עוד יגיעו. אני צריכה להתאפס על עצמי, ולהחליט אם בכלל מתאים לי טיפול בתקופה הקרובה. אני שמחה שמצאתי את הפורום.... אולי בגלל שזה "רק" אינטרנט... HERA.

ע"פ מה שאת מספרת, לפסיכולוגית שלך מתאים יותר לעבוד כמכונאי רכב.רוצה לחזק אותך בהחלטה על הפסקת הטיפול אצלה.

ניר, אפילו את הרכב שלי לא הייתי מפקידה בידיה... מחר היא תחליט שהצבע לא נראה לה, ותאיים להעיף אותו לכל הרוחות... :)

בוקר טוב לך אני אכתוב לך בכנות את דעתי: מי היא שתצעק עלייך? אני עברתי טיפול מאוד ארוך וחסר תועלת שמאוד הזיק לי אצל מטפל שהיה מקנטר אותי ויורד עלי, אבל לעולם הוא לא העז להרים עלי את הקול! זכותה לכעוס ולהעיר לך, ואף לסיים את הטיפול בגלל כל הביטולים שלך (זה עושה לה "חורים" מיותרים בלוח-הזמנים. אני לא מבינה איך המטפלת שלי לא מתעצבנת על זה). אבל דוקא כאן, כשיש רעש, ואנשים מסתובבים מסביבך זו לא אשמתך. נראה כאילו היא הוציאה דוקא בנקודה בה את לא אשמה, את מה שהיא הרגישה כלפי הביטולים שלך. נכון זה מרגיז, כי היא אמורה להפעיל שיקול דעת כשהיא מדברת אלייך, אבל אחרי הכל גם היא בן אדם. שנה וחצי בטיפול זה המון זמן. לדעתי את צריכה לעשות חושבים עם עצמך אם הטיפול הזה עזר לך בנקודות מסויימות, בתקופות מסויימות ושהמצב הוא לא שעכשיו הכל שחור ונראה לך שהיה ככה כל הזמן. גם לי היה חשוב שלא יטיפו לי כי באמת לא צריך וזה סתם מעצבן. אני לא אוהבת מטפלים עם עמדת ה"כל יודע" (ויש המון כאילו) שאת אומרת להם מילה והם מנסים לנתח אותך לכאן ולשם ולאלף כיוונים ששום דבר מזה לא נכון אבל הם מתעקשים שכן. אני לא אחיל על עצמי דברים שאני לא מרגישה רק כי הם כתובים באיזשהוא ספר פסיכולוגיה... גם אני עברתי מטפלים כי הרגשתי שהם לא עוזרים לי והתעקשתי על תחושת הבטן שפה זה לא ילך כי חבל על הזמן, על הכסף ועל העצבים. אבל לי דוקא נראה שאצלך זה לא חד משמעי. את חוששת שהיא הולכת לסיים את הטיפול, ואת כועסת והלב שלך לא שלם עם התחושה הזו, כלומר אולי את איכשהוא מרגישה שיש תועלת בשנה וחצי של טיפול ושחבל לעזוב. לכן כמו שכולם אומרים לך-זה שווה שיחה. בהצלחה, ובכל מקרה סופשבוע נעים, אני.

noname חביבתי, זה לא שהיו כל-כך הרבה ביטולים; בסך-בכל ביטלתי פגישה אחת בשבוע שעבר... אני לא מהמבטלים הכרוניים :) לפני שאחליט סופית מה בדעתי לעשות עם הטיפול הזה, אמתין כמה ימים לתגובה שלה על המכתב ששלחתי. בסך-הכל טיפול לא אמור להתנהל על מי-מנוחות, זו לא קייטנה, אבל גם בעיניי יש איזשהו גבול - בעיקר משום שפחות משעתיים לפני שיחת הטלפון הזו, הייתי אצלה בפגישה שהיתה לא קלה (לשתינו, אני מאמינה). ואולי זו הסיבה - אולי לא הייתי צריכה לשתף אותה בדברים, כי זה הבהיל אותה, והיא מצאה תרוץ נוח בשביל להראות לי את הדלת החוצה.