אביב..... גם ויוי והרה..

אביב, אני קוראת את הדברים שלך..... ואני מוצפת ברגשות.... היום אני מבינה למה התרחקת ואני מצטערת שכעסתי.... קשה לי לכתוב...ועוד יותר קשה לי להביע מה שאני מרגישה... אבל אני קוראת את הכל.....לא מתעלמת, כלל לא , רק לא מסוגלת לכתוב. הרה...את וודאי גם יודעת למה אני מתכוונת.... ויוי, תפנימי טוב את מה שאביב כותבת..... להתראות....

אליאן יקירתי אני לא רק , מפנימה את דבריה ,אלא שמה אותם על לוח ליבי ,ויותר . היא גדולה מהחיים , אבל את יקירתי , ,לא רק לקרא את צריכה , אלא לצאת מתוך כל ,,הכאוס שלך . איך אפשר לעזור לך כדי שריגשותיך יבואו לביטוי בכתב כאן .כדי להקל עליך , אני יכולה להרגיש אותך כאן אפילו שאת לא כותבת , . אליאן היקרה , אפא המרץ והאהבה והאומץ שהיה לך לתת לכולם .,,, תנסי ,את מסוגלת .חביבתי. שלך באהבה ויוי.

אליאן, למרות שהחלטתי לא לכתוב פה בנתיים (מסיבות שציינתי תחת הכותרת "נאלצת לעזוב"), אני רוצה שתדעי, שאני יודעת למה את מתכוונת, ושזה בסדר... אף-אחד לא מצפה ממך לכתוב פה כל הזמן, אלא רק כשאת מרגישה שאת יכולה. וכשאת כותבת - תמיד יהיה מי שיקרא ויתייחס לדברייך. וזה מה שהופך את הפורום הזה לפינה שאני חיפשתי, למרות "היצורים" המעצבנים שפריעים!

בוקר טוב לכולכם, אליאן - אין על מה להצטער, אם קשה לך לכתוב אז אל תכתבי, אם קשה לתרגם במילים את מה שמסתובב ועושה בלגן בבטן ובלב, אל תילחמי בזה. אני מכירה את התחושה שעומדת לך אבן על הלב ומתחתיה סערה והאבן חוסמת את הכל ולא נותנת לדברים לצאת החוצה. לפעמים אי אפשר להילחם בזה, וגם לא צריך, לא בשבילי, אני פה בשבילך גם אם את רק מראה סימן חיים וכותבת שאין לך מילים. יש לי סבלנות ואני אחכה שהאבן תתפוגג לה לאיטה והדברים הכלואים מתחתיה ישתחררו וזה קורה, אני מבטיחה. הייתי בדיוק באותו המקום שקראתי דברים, ולא מצאתי את המילים להגיב, שהיה לי הר געש רוחש פעילות בבטן ולא יכולתי לדבר עליו או לתאר אותו במילים ובטח לא לשתף בו, הכל היה תקוע, וזה עובר, זה לוקח זמן אבל זה עובר, ולאט לאט הדברים חוזרים. אני מחכה עם הסיגריה, בשתיקה בלי מילים, וגם עם כשיחזרו. ויוי - אני לא גדולה מהחיים, אני סתם מנסה להמשיך הלאה עם הכל, לפעמים מצליחה ולפעמים גם לא. אתם הייתם עדים לנפילות, להעלמויות, לכשלונות וגם להצלחות. עכשיו אני מנסה לעלות שוב על הדרך הנכונה ואני מקווה שאני אכן אצליח ואתחבר חזרה אל החיים ואל הטוב שבהם, אבל אני לא גדולה מהם. הרבה פעמים הם ניצחו אותי, אבל רק זמנית, אני בדרך כלל לא נותנת להם להביס אותי עד הסוף, אני בדרך כלל קמה מהכשלונות וממשיכה הלאה, וכל מה שאני עושה זה לנסות ולהמשיך למרות הכל ועל אף הכל וכשאפשר גם קצת לשתף ברגשות ובתחושות, כי זה עוזר, גם לי וגם לאחרים אני מקווה. בכל מקרה תהיי חזקה, ואני פה גם בשבילך, אם בא לך לשתף, להתייעץ או סתם לכל דבר. אורה - מקווה שאת מרגישה יותר טוב, שהחום ירד ואיתו דעכו גם קצת התחושות הקשות והאופוריה. תנסי לשתות תה עם דבש, שמעתי שזה עוזר :-)). ואכן יש לנו כבר 12 ימים והיום ה- 13 כבר החל את דרכו :-)). הרה ואינשם - רק רציתי להגיד שאני קוראת ובדרך כלל לא מגיבה, כי אני מרגישה שהנקודות המשותפות שלנו מעלות אצלי דברים מאוד קשים, שלא תמיד קל לי להתמודד איתם, וגם לא תמיד קל לכם להתמודד איתם, ולא הייתי רוצה להרחיק אף אחד רק בגלל שאמרתי דברים קשים ממני שנגעו בנקודות כואבות שלו. אז אני פה בשתיקה שלי, איתכם, מלווה את ההתמודדות שלכם ומנסה לשלוח כוחות מהמעט שאספתי. שיהיה לכולם יום מקסים, אביב.

אביב, תנסי לשמור את מעט הכוחות שאספת לעצמך... את צריכה אותם. אם תשלחי הכל אלינו, לא ישאר לך כלום, ואז מה זה שווה. אנחנו פה, על כל המשתמע מכך - את צריכה קצת (או הרבה) זמן לעצמך? קחי אותו. גם אם מישהו נפגע ממך, זה נסלח. אנחנו פה, ונחכה עד ששוב תוכלי להצטרף. HERA.

אביב - קושקוש... מה שלומך? החום והכל התבררו כתוצאה משן בינה סוררת אז היום הלכתי לבדיקה אצל רופא שיניים ובאותה הזדמנות שאני כבר אצלו הוא עקר אותה. אי... זה כואב לא העקירה עצמה (לא הרגשתי כלום) אלא הטראומה אח"כ כשההרדמה עוברת והגוף מבין שמשהו חסר זהו, אני קצת בורחת מהכאבים אל האינטרנט אולי אפילו אפתח טליוויזיה (שכחתי כבר איפה הכפתור בחיי) אסור לי לשתות דברים חמים ואני מתה לתה או קפה... תודה על העצה בכל מקרה זהו תשמרי על עצמך ועל ההחלמה שלך ותמשיכי לספר לי מה קורה איך אל תיעלמי

אני רק רוצה לשלוח חיבוק חם לכל אחת ואחת מכן ולכולכן ביחד. עם כל הקשיים שכל אחת מכן מתמודדת, אתן מוצאות את המילים והכוחות גם לשתף את כולנו, וגם להושיט יד לאחרים הזקוקים לכם. גם אם זו שתיקה, גם אם זה מילים, הכל מתקבל. העיקר שאתן כאן. שלכן, טלי פרידמן