השבעה על מות אחיך - חברתי ללימודים,

שלום לך חברתי ללימודים, ירדתי למכולת ונתקלתי בשם שלכם. אמרתי בליבי :"מה? לא יכול להיות!!!!!!! הוא רק בן 16..." המוכר במכולת אמר לי שהיה לו סרטן, נרפא מזה אבל קיבל דום לב. החלטתי שאבוא אליך אחרי ראיון העבודה אליו הלכתי. בליבי כל הזמן חשבתי: "אני הולכת אליה הביתה ומה אומר לה? ומה אומר לאדם שלא ראיתי אותו כ15- שנה?" בסוף עליתי אלייך. בכניסה לבית ראיתי נרות דולקים ושלטים תלויים על הקיר ובני נוער (חבריו) ישבו דוממים. בבית פגשתי באימך ואחר בך. לאימא נתתי חיבוק גדול ולך לחצתי את היד. ב"דרך אגב" שאלתי אם אתם בקשר עם חברה אחרת ואמרתם שיש לה ילדה. דיברתי ואמרתי לכם (ואני חוזרת על זה) שאל תתנו לאף אחד לשפוט אתכם. אתם רוצים ללכת לחתונה? לכו!!!! זה לא אומר שאתם לא מתאבלים על הילד (האח) שלכם. יש לי שכנה שגם איבדה בן אבל היא כן הולכת לחתונות שמחות וכו'. אתם גם צריכים להתאבל. קחו לכם את הזמן שלכם. אומרים שאתם חזקים אבל גם לאנשים חזקים יש רגשות. ולך במיוחד חברתי לספסל הלימודים: 1. שלא תחשבי לא ללדת ילדים. 2. יכול להיות שההורים שלך יהיו דאגניים יותר כלפייך בגלל מה שקרה (השכנה שלי אומרת שהיא מצליחה לא להעמיס על הבת הנותרת דאגה) אבל לא כולם מצליחים בזה. חשוב שתביני. משהו גם לסביבה התומכת במשפחה: חשוב שתתמכו בהם ולא תשפטו אותם. אל תצפו מהם להתאוששות כי מדבר כזה (אובדן ילד) לא מתאוששים!!!!!! קבלו אותם, חבקו אותם, הם צריכים את זה!!!!!!!! עדי

נורא עמוק.... אני אף פעם לא איבדתי מישהו כתוצאה ממוות (ואני מקווה לא לעבור את החוויה הזו) ואני חושבת שמאוד קשה להתמודד עם אובדן, זה לכל החיים, זה סופי, כואב. הלוואי שאנשים שאיבדו אדם יקר, יוכלו לקרוא את מה שכתבת כאן, להפנים את זה, לקבל את החיים שאחרי, להתמודד איתם, לא לוותר. שיהיה לכולם כל טוב.

ג'קי, תודה!!!!!!!!!!!!! עדי