לאיתןן

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

23/10/2001 | 16:46 | מאת: דנית

היי זו שוב דנית מה שלומך?הרבה זמן לא דברנו, האמת שעבר אליי תקופה קשה הבדידות והעצב אחלו אותי תחשוב אני ממש לבד פשוט לבד קשה לי להתחבר אני לא יודעת אייך וגם כי אין לי איפה מה אני יצא לבד??????.וגם אין לאן ואם מי....... וכן לפני מספר ימים אמרו לחברה אחת טובה שלי שאני מזכירה חברה שלה שהיא בערך כמו שאני הייתי פעם. בודדה צוחקים אלייה וכו... לא מסומפטת..... וזה ממש דכא אותי לגמרה ירגשתי מוכשלת כשלון .כי עד שיתחלתי לראות אחרת טיפה... פתאום אומרים לי ששתי אנשים שונים חושבים שאני כמו הילדה ההיא הלבדד והלא מסומפטת= כמו שאני הייי וזה פגע ביי מאוד (במחשבה שנייה אין כזה דבר בן אדם דומה לבן אדם באופי.......?????טעיתי??? אני מרגישה רע איתן, להיות כול היום בבית סגורה ולבד זה עצוב קשה. ואתה יודע.. היותר קשה זה המחשבה שגם בצבא יהיה לי קשה ואני יהיה כמו שהייתי בתיכון אני מפחדת שיתיחסו אליי כמו בתיכון מפחדת להיות אני האמיתי שלא יזרקו אותי כשיכירו אותי כמו בתיכון ,מפחדת להחשף כדאי לא להפגע כמו בתיכון ומפחדת ומפחדת...... אני כבר כמעט חסרת חיים ועצובה מאוד האם אתה חושב שאני ישתנה אם ההרגשות שלי??? נמאס לי אני רוצה אנשים שיחבדו אותי שהיו איתי שנוכל להעביר יחד מילים...... עד מתאי אני ישאר כך לבד וסגורה כי מפחדת כמו תמיד מדחייה אנה אנה אנה אנה עזור לי, תושיט לי יד ועזור לי לצאת מהמצב?????תודדה ..

23/10/2001 | 18:41 | מאת: אפרת

היי דנית :) למרות שלא הפנית את השאלה הזאת אלי אני מקווה שאוכל לעזור לך קצת אני גם נמצאת במצב הזה בערך... רק רציתי להגיד לך שאין לי סיבה להיות מדוכאת מה איכפת לך מה הם חושבים ? ומי אמר שזה נכון בכלל ? את בעצמך אמרת שהשתנית קצת ואפילו קצת זה צעד גדול. אני זוכרת את עצמי לפני 3 שנים לא דיברתי בכלל.... ממש לא ועכשיו אין לי בעיה לדבר עם ילדים מהכיתה... לא עם כולם אבל יש לי חברות קבועות שאני מדברת איתם בכיתה...אז למרות שזה לא צעד גדול זה ממש שינוי לטובה אם את מאמינה שהשתנית אז אני בטוחה שזה לא סתם. ובקשר ליציאות : אמרת שיש לך חברה טובה , למה שלא תצאי איתה? ודבר אחרון בקשר לצבא : דווקא בצבא את צריכה להיות 100% את :) אין לך ממה לפחד אני באמת בטוחה שהאישיות שלך לא כל כך נוראה כמו שאת חושבת. יהיו אנשים שיקבלו אותך בצבא ויהיו כאלה שלא כמו בתיכון.. אני בטוחה שתמצאי שפה משותפת עם לפחות מישהו אחד בצבא אם לא יותר :)) מקווה שעזרתי אפרת

23/10/2001 | 23:58 | מאת: איתן

חברתי היקרה:) אם שכחת יש לך כבר חבר אחד וזה אני. הינה האי מייל שלי אם יבוא לך להתכתב איתי. eitan [email protected] אמרתי לך אל תיתיחסי לכל מטומטמת. ועוד אמרתי לך שיש מלא חראות בעולם. אבל יש גם אנשים טובים סימפטים כמו באתר הזה לדוגמה. אני מקווה שקראת מה אפרת כתבה לך ואני תומך ומאמין במה שהיא אמרה. צעד קטן זה הרבה מאוד. ואני גאה בך שעשית אותו. ואת צריכה להמשיך לא ליתיאש. תיהי חזקה. אני מאחוריך ואני רוצה שתצליחי. תפסיקי אם השאלות של מה יהיה. מה איכפת לך מה יהיה. תמשיכי לנסות להכיר חברות חדשות. יש לך חברה טובה אחת כתבת. אז היא בטח יודעת מה מצבך אז תבקשי ממנה שתעזור לך לצאת מהמצב. אם היא חברה טובה אז היא תבין ותעזור לך. ואם לא אז תנסי להתחבר אם מישהי אחרת. את לא צריכה להכיר בדיסקוטקים. גם אני לא אוהב ללכת לשם לבד. יש לך שכנות בגילך אולי או שאת מכירה מבתי ספר אחרים. תמשיכי לנסות. על תתרגשי מכמה מטומטמות. תמיד יהיו כאלו. המטרה שלך זה לעבוד על עצמך ולחזק את עצמך מה שקורה מסביב או שמדברים לא צריך לעניין אותך בכלל.כי אנשים כל הזמן מדברים ובעיקר שטויות. זה צריך לדרבן אותך להוכיח להם שזה לא נכון. תוכיחי להן שאת חזקה מהן ושאם את רוצה את יכולה למצוא לך חברות. ושאת לא פחדנית. ושהן יכולות לקפוץ לך על רגל אחת ולעוף לך מהרישתית של העין:))) תיהי חזקה תראי להן שאת יכולה. ובעיקר תראי לעצמך. כל אחד יכול להשתנות אבל זה תלוי אך ורק בו. אולי עוד כמה שנים המטומטמות יראו אותך ברחוב ויגידו אחת לשניה אתן זוכרות את המתבודדת הזאת תיראו איך היא השתנתה כמה חברות יש לה פתאום. איזו אישה חשובה. ואז הן יאוכלו את עצמן. ואני אהיה גאה בך מאוד:) בחברות איתן

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית