סתום את הפה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

21/10/2001 | 17:03 | מאת: מריו

אתמול בנוכחות זוגתי ואדם נוסף נקלעתי לקונפליקט עם אדם לא נוכר ברחוב( חוסך אץ הפירוט של הסיטואציה ), אני עמדתי באופן אינטליגנטי ואסרטיבי על הזכויות שלי. בשלב כלשהו אמר לי שאני מעצבן אותו וכשהגבתי אמר לי סתום את הפה . כתגובה אמרתי לו אל תתעצבן ותעשה מה שאצה רוצה כך נגמר הארוע ללא אלימות. זוגתי והחבר אמרו לי שניהלתי את הקונפילקט באופן מצוין ומתאים. עד כאן ניתוח הארוע. הבעי היא שכשהוא אמר לי לסתום את הפה באלימות מילולחית חשתי וחש מושפל. אני מת להרוג ( במובן הרגשי בלבדאותו ולא נרגע. מה לעשות???

21/10/2001 | 18:12 | מאת: מריו

.... אני ממשיך, למה ליפות את הדברים. האמת היא שהיתי מת לפגוש את האדם הזה פעם נוספת ןלפרוק את הזעם שלי עליו.... אני כל הזמן עושה את משבסדר ומתאים לעשות. והכעס נשאר אצלי. כלומר, מצד אחד נמנעתי תקרית אלימה כי העניינים הלכו לכיוון הזה. מצד שני אני מרגיש מושפל. כן אני יודע אני יודע לא צריך לפעול באלימות. אבל הזעם הולך ומצטבר אצלי . אפשרתי לתת אדם הזה להשפיל אותי בנוכחות אחרים... זה פוגע בי בא לי לחזיר לו. אני כל הזמן עסוק בזה !!! הבעיה היא שמדובר באדם שלא מכיר ולא יכול לסגור את החשבון. משהורג אותי שזוגתי והאחר משבחים אותי על קור רוח שהפגנתי וגישתי העניינית. ואני כל הזמן חוזר בראש על הסיטואציה..מת להתנקם בו , למרות שאני יודע שלא אעשה כך. ואני גם מרגיש מטופש שחש תחושה פרימיטיבית כזו של נקמה למרות שעשיתי את הנכון לעשות. לדעתי בזמן האחרון ספגתי יותר מידי השפלות בעבודה מכל מיני סיבות ולא הגבתי וזה הוכיח את עצמו כדבר נכון לעשות בהתחשב בנסיבות. אבל משארע זה היה מבחינתי הקש ששבר את גב הגמל. אני מדוכא וכועס וזועם ...רגשית היתי מת להכות אותו ולראות אותו מושפל. כשהיתי ילד הייתי ביישן ומופנם וספגתי מכות ועלבונות עד שהתבגרתי ולמדתי להחזיר בכל המובנים. המצב הזה מחזיר אותי אחורה רגשית ואני מרגיש אותם תחושות של השפלה וחוסר ערך כפי שחשתי כשהיתי ילד. לא יודע איך להפסיק את המחשבות הטורדניות.

21/10/2001 | 18:20 | מאת: אריק

הבנתי אבל בכל זאת תיסתום תפה!!!!

21/10/2001 | 21:24 | מאת: נזבורה (בעבר אחת)

שלום מריו! ההרגשה שלך מה-זה מוכרת לי. גם אני בתור ילדה הייתי ביישנית ולא אסרטיבית ולא פעם ספגתי בשקט השפלות ועלבונות, ממש כמוך. מאז זרמו מים רבים והיום אני אישה בוגרת ואסרטיבית, אבל העניינים הלא סגורים מהילדות עדיין מציקים לפעמים ו"תופסים טרמפ" על תקריות חדשות, גם כשאני מטפלת בהן כמו שצריך. אני מציעה לך לעשות שני דברים: ראשית כל - לפנות לטיפול - אני עושה את זה ויכולה להעיד שזה בהחלט עוזר, הגם שזה תהליך ממושך שדורש הרבה זמן וסבלנות, אבל בסוף קוצרים את הפירות. היום, בזכות הטיפול, העבר אמנם עדיין מציק לי, אבל הרבה פחות מאשר לפני שנים אחדות! שנית - עד שתמצא מטפל מתאים ו/או עד שתרגיש את השפעת הטיפול - כי זה לוקח קצת זמן - תתנחם בכך שלפחות היום אתה שונה מבעבר! היום אתה יודע לטפל בבעיות כמו שצריך וגם מקבל על כך פידבקים חיוביים מהסביבה. אני חושבת שזה צריך מאוד לעודד אותך ולהוכיח לך שאתה מסוגל להתקדם ולהתפתח! חוץ מזה, אני חושבת שאת הלקח כבר הפקת - לעולם לא "לשמור בבטן", גם אם מדובר במקום העבודה, אלא תמיד להגיב! והתקרית שאתה מספר עליה מוכיחה שאתה יודע איך לעשות את זה! ואני מאמינה שאם חלילה יפגעו בך שוב בעבודה - תמצא את המלים המתאימות שמצד אחד לא יגרמו לך לאבד את מקום העבודה שלך, ומצד שני יפתרו את הקונפליקט! ולסיום - רק עוד דבר אחד קטן וחשוב: אדם שמדבר בסגנון כמו "סתום את הפה" - לא עושה את זה מתוך חוזק וגבורה, אלא בדיוק ההיפך!!! אדם חזק באמת מגיב כמו שאתה הגבת! אז תחשוב על זה ותסיק את המסקנה מי משניכם העלוב שצריך להרגיש מושפל ומי החזק והחכם....... כל טוב ובהצלחה! נזבורה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית