ילדה בת 14

הבת שלי בת 14. ילדה מקסימה טובה ונעימה. הילדה מסתובבת בתחושה שאין מכוערת ממנה. כואב לי לראות אותה סובלת. מסביבה לכל הבנות יש כבר חברים. רק לה לא. היא לא מסתגרת בבית. דווקא יוצאת למסיבות. אבל באופן כללי היא עצובה ומרגישה רגשי נחיתות ומכוערת. נורא רוצה חבר.אף בן עוד לא הציע לה חברות כולם רק ידידים שלה. עלי לציין שהילדה נאה גבוהה ודקה מתלבשת יפה. לא מלכת יופי אבל בהחלט נאה ומתוקה. איך אני יכולה לעזור לה? ברצוני להוסיף עוד ענין - אם היא רואה בן מהכתה שלה, היא מסוגלת פשוט להתעלם ממנו אופילו לא תגיד לו שלום. זה כמובן ממבוכה. זה יכול להיות גם בן שיושב לידה בכתה. היא לא תחליף איתו מילה. למרות זאת יש לה הרבה ידידים והמון חברות. (החברות שלה הן לא "המקובלות")

לדעתי עלייך לחזק את מה שטוב בה ומה שחזק בה ... לעודד אותה!!!! הרי מה שחשוב באמת הוא לא איך נראה הקנקן אלא מה יש בתוכו... בסופו של דבר יהיה לה מישהו שרוצה אותה בגלל מה שהיא ולא בגלל איך שהיא וזה הרבה יותר נעים הרבה יותר חשוב והרבה יותר מספק .... חשבו על זה!!!! סך הכל היא די צעירה... ו אין לה מה לדאוג... אבל עדיף לה שלא תהייה ביישנית ... נסי לעבוד איתה בקטע הזה... תאמיני לי יש מכוערות שחושבות את עצמן למלכות היופי וכך גם מתנהגות וההפך.... הרבה פעמים התחושה שלך לגבי עצמך היא בעצם הראי שלך כלפי חוץ... בהצלחה.

ענבל, נכון. עדי

יפית הילדה בת 14! נא להרגע והתחיל לקחת את החיים בקלות לי היה חבר ראשון בגיל 24 ואת חושבת שיצאתי לא נורמאלית? להפך, נכנסתי למערכת יחסים בוגרת ומהנה. פשוט עד אז לא פגשתי מישהו שהתאים לי ואני לו. והיו לי ויש לי המון חברים וחברות (חלקם פופולארים יותר ופחות) והיו תקופות שהלכתי למסיבות ותקופות שלא הלכתי למסיבות. אז הילדה שלך (כניראה) נורמאלית ביותר, אל תיתני לה תחושה שיש לה בעיה. בגיל ההתבגרות גם ככה יש תחושה של בדידות ושל אף אחד לא מבין אותי ולא יודע מה אני עוברת. אבל זוהי רק תקופה וזוהי התחושה שהיא צריכה לקבל ממך, שהחיים בנויים מהמשכיות ושינויים וילדות שיש להן חבר עכשיו לא בהכרח יהיה להן חבר עוד שנה והגלגל מסתובב. ותשמח על הדברים הטובים שיש לה בחיים

שלום, אני איתן ואני בן 27 אומנם לא נשוי וללא ילדים. אבל אני עסקתי בהדרכת נוער בתנועת נוער. אני לא יועץ או משהו שמתקרב לזה. אבל מניסיון וידע בגילאים האלו יש תמיד קבוצות של מקובלים, פחות מקובלים ועוד פחות מקובלים ויש גם ניטראלים שהם בשום קבוצה אבל הם מעטים מאוד ואולי אפילו אחדים. מניסיון שלי לפחות מהחניכים שלי שגדלו ועכשיו הם בחלקם כבר אחרי צבא. וניסיון שלי בתור ניטרלי. הזמן עושה את שלו אנשים מישתנים, החברה משתנה, עוברים מחטיבה לתיכון. מתיכון לצבא. אם יש לה הרבה ידידים אז היא באמת מיוחדת כי אין הרבה אנשים שמוכנים להקשיב. וזאת תכונה מאוד חשובה לפחות בעיני. את יודעת מה אומרים לטובות מגיע הטוב ביותר. ואין הרבה טובים בימינו ואני יודע ומכיר את הנוער של היום. אז תאמיני לי שזה לא מה שצריך להדאיג אותך יותר מידי שאין לה חבר. היא תמצא . מה שכן אל תדכאי אותה יותר מידי בשאלות חטטניות (לא בכוונה להעליב) גם ככה לא נוח לה אז היא לא צריכה על הראש גם מההורים. הורים צריכים להיות כמו ההורים שלי להתעניין אבל לא לרדת לחיים אם שאלות שעלולת לפגוע. צריך לתת לילד את ההרגשה שאת נמצאת ואם היא תירצה היא תוכל לדבר איתך. לי ניראה שאת שואלת אותה יותר מידי בנושא ואת מלחיצה אותה. בגיל הזה מתחילים לעצב את האישיות דברים קורים. האדם הוא מכונה חכמה שיודעת להסתגל לתנאים בשטח. אני בטוח שגם לך היה לא קל בגיל שלה. אני לא אומר שלא תיתיחסי אליה. פשוט בנושאים אישיים כאובים אל תישאלי. היא מספיק חכמה לדעת אם היא רוצה לשתף או לאו. בקשר לריגשי הנחיתות בנות בגילאים האלו וגם בגילאים יותר מאוחרים תמיד מרגישות נחותות אני יכול להעיד על אחותי ועל כמה מהידידות שלי. תני לה פידבקים. תגידו לה את ניראת טוב היום, איזה ריח טוב יש לבושם שלך. אני קורא לזה סחיתת מחמאות:))) אני תמיד אומר לידידות שלי שיפסיקו לסחות ממני מחמאות אחרת אני אגבה כסף:)) לסיכום: המון פידבקים, לא להכנס לנשמה, להראות לה שאיכפת לכם (ע"י מאכל אהוב, סתם להפתיע אותה לשים לה פרחים בחדר ואיזה שוקולד או איזו נשיקה אמאית סתם בלי סיבה) שתרגיש שלפחות בבית אוהבים אותה. זה מאוד חשוב

שלום, אני איתן ואני בן 27 אומנם לא נשוי וללא ילדים. אבל אני עסקתי בהדרכת נוער בתנועת נוער. אני לא יועץ או משהו שמתקרב לזה. אבל מניסיון וידע בגילאים האלו יש תמיד קבוצות של מקובלים, פחות מקובלים ועוד פחות מקובלים ויש גם ניטראלים שהם בשום קבוצה אבל הם מעטים מאוד ואולי אפילו אחדים. מניסיון שלי לפחות מהחניכים שלי שגדלו ועכשיו הם בחלקם כבר אחרי צבא. וניסיון שלי בתור ניטרלי. הזמן עושה את שלו אנשים מישתנים, החברה משתנה, עוברים מחטיבה לתיכון. מתיכון לצבא. אם יש לה הרבה ידידים אז היא באמת מיוחדת כי אין הרבה אנשים שמוכנים להקשיב. וזאת תכונה מאוד חשובה לפחות בעיני. את יודעת מה אומרים לטובות מגיע הטוב ביותר. ואין הרבה טובים בימינו ואני יודע ומכיר את הנוער של היום. אז תאמיני לי שזה לא מה שצריך להדאיג אותך יותר מידי שאין לה חבר. היא תמצא . מה שכן אל תדכאי אותה יותר מידי בשאלות חטטניות (לא בכוונה להעליב) גם ככה לא נוח לה אז היא לא צריכה על הראש גם מההורים. הורים צריכים להיות כמו ההורים שלי להתעניין אבל לא לרדת לחיים אם שאלות שעלולת לפגוע. צריך לתת לילד את ההרגשה שאת נמצאת ואם היא תירצה היא תוכל לדבר איתך. לי ניראה שאת שואלת אותה יותר מידי בנושא ואת מלחיצה אותה. בגיל הזה מתחילים לעצב את האישיות דברים קורים. האדם הוא מכונה חכמה שיודעת להסתגל לתנאים בשטח. אני בטוח שגם לך היה לא קל בגיל שלה. אני לא אומר שלא תיתיחסי אליה. פשוט בנושאים אישיים כאובים אל תישאלי. היא מספיק חכמה לדעת אם היא רוצה לשתף או לאו. בקשר לריגשי הנחיתות בנות בגילאים האלו וגם בגילאים יותר מאוחרים תמיד מרגישות נחותות אני יכול להעיד על אחותי ועל כמה מהידידות שלי. תני לה פידבקים. תגידו לה את ניראת טוב היום, איזה ריח טוב יש לבושם שלך. אני קורא לזה סחיתת מחמאות:))) אני תמיד אומר לידידות שלי שיפסיקו לסחות ממני מחמאות אחרת אני אגבה כסף:)) לסיכום: המון פידבקים, לא להכנס לנשמה, להראות לה שאיכפת לכם (ע"י מאכל אהוב, סתם להפתיע אותה לשים לה פרחים בחדר ואיזה שוקולד או איזו נשיקה אמאית סתם בלי סיבה) שתרגיש שלפחות בבית אוהבים אותה. זה מאוד חשוב