תעזרו לי בבקשה...

אני משוחררת כבר 5 חודשים ואני בדיכאון איום!!! אני כבר חודיים שלמים ללא עבודה אני משתגעת !! אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי אני כל כך מבולבלת,לא יכולה להחזיק מעמד בכלום.. אני כל כך בדיכאון מזה שאני עוד גרה בבית אני לא יודעת איפה אני רוצה לגור ניסיתי לגור באילת,היה לי קשה שם עכשיו אני בבית הורסת כאן הכל ההורים שלי מסתכלים עליי בגועל אני מ י ו אש ת אני לא יודעת מאיפה להתחיל !! חיפשתי כל כך הרבה הייתי במליון ראיונות,חברות כוח אדם אני יותר מהכל רוצבה לברוח מהבית והכי הכי-אני כל כך מאוכזבת מעצמי-הייתי תלמידה טובה היה לי תפקיד טוב בצבא ועכשיו אני לבד אין לי כלום אני לא יודעת מה אני רוצה אני לא מסוגלת לקום בבוקר אני לא יודעת מה לעשות אני במצוקה נוראית תעזרו לי כי אני לא יכולה לעזור לעצמי !!!!!!

לילך, יש לי חברה טובה שנמצאת בדיוק במצב שלך, גם היא ניסתה לברוח לאילת ובינתיים היא גם נשארת שם. היא גם מתכננת על לעזוב את הארץ ואת הכל ברגע שהיא תוכל, אבל זה לא פתרון. אלא אם כן זה באמת מה שאת רוצה. גם אני אחרי הצבא הייתי במצב דומה וניסיתי קצת להירגע. התחלתי לעשות קצת מדיטציה וגם הלכתי לכמה שיחות עם פסיכולוג. הייתי מאוד נגד בהתחלה, אבל זה יכול לעזור וקצת לכוון. אז תחשבי גם על הכיוון הזה. עוד דבר, אם יש משהו שאת אוהבת לעשות, אז תעשי אותו. למשל ציור, ריקוד, כתיבה וכאלה, זה נורא מרגיע ונותן למחשבות קצת מנוחה. ואז גם תחשבי בהרבה פחות לחץ ואולי תגיעי לפתרון. ודבר אחרון, אני מציעה לך גם לקבוע לעצמך מטרות, ולעשות אותן אחת אחת. מקווה שעזרתי.

היי יש לנו בדיוק אותו דבר רק שאת אחריי טיפה, אני בת 18 וחצי לפני גיוס ,וגם כן אני ככה מתוסכלת ומיואשת לי זה יותר.......... רעיונות אולי משהו קצר כמו מלצרות או להתחיל ללמוד משהו שאת מתענינת בו תהני מהחופש, כמו שלי אומרים............ ועוד דבר, אני חייבת עזרה עזרה מימך אני המון המון זמן בסבל אני חודשיים לפני גיוס, ויש לי פחד חרדות מהחברה ברצוניי לציין שתמיד הייתי מנודה ולא רצויה ולא מסומפטת מאז שאני זוכרת אותי!!!1!!!!!!!!!!!!!!1 הפחד להמשיך גם בצבא????? אני בחרדות בפחדים בדכאונות ובכי בלילות עברתי הרבה בתי ספר בתיכון, אך לצערי לא היה שיפור בבקשה עיזרי לי אייך זה האם זה חברויות כמו תיכון האם זה דומה האם זה שונה ? האם אני הסתדר אפילו אם תמיד הייתי לבד בבקשה אני מודה לך.....נטעלי

אני ממש מוחמאת מזה שאת מבקשת את עצתי אני לא בדיוק מקצועית ודי מבולבלת-כמוך אבל אני ממש אשתדל לעזור לך אני לפני הצבא לא עבדתי ולא עשיתי כלום פשוט טיילתי נהנתי ועשיתי כיף חיים כי ידעתי שעוד חודש וחצי אני במסגרת חדשה.לכן לא הפריע לי החופש. אני באמת חושבת שאין לך מה להלחץ את עוד ילדה ואת יכולה להרשות לעצמך להנות וכמו שאת אמרת בעצמך את יכולה לעבוד קצת במלצרות או משהו זמני אחר והכי חשוב-לעשות דברים שתמיד רצית לעשות-זה הזמן !! בקשר לחשש שלך מהחברויות בצבא.. את תתחילי משהו חדש לגמרי...אני בטוחה שתמצאי את החברות שלך גם במסגרת הצבאית לא זה לא תיכון-אין מקובלים ושטויות כאלה.כל אחד מוצא את החברים שלו ואלו הם חברים שנשארים לתמיד..ככה זה היה אצלי. ההתחלות תמיד קשות אבל אני מבטיחה לך שיש למה לצפות !! הכל לפנייך חלק ומוכן רק לך ואת תצליחי ותסתדרי לבסוף !!! אני באמת מקווה שעזרתי לך קצת !! בהצלחה בהכל הכל הכל!!!!

לילך שלום רב, ההצעות של מאי ונטעלי מצויינות, ואין לי מה להוסיף עליהן. אני חושבת שכדאי לך אולי לפנות לייעוץ בהכוונה מקצועית, ובמקביל ללכת לייעוץ פסיכותרפויטי, ולו רק כדי "לארגן" לעצמך חזרה את החיים. בהצלחה, וחג שמח, טלי פרידמן

אני מודה לך על התגובה.. העניין הוא שהנסיון שלי עם פסיכולוגים קצר ומאכזב. בצבא נפגשתי פעמיים עם קב"ן בהמלצת הקצינה שלי אבל הרגשתי יותר מטומטמת מתמיד. לפני כחודש ביקשתי הפניה מהקופת חולים וגם הפסיכולוג שדיבר איתי.. לא יודעת הרגשתי שהוא לא מבין מה אני רוצה. הוא אמר לי לקבוע תור שוב אבל נתן לי הרגשה שזה בזבוז זמן. אין לי כסף לפסיכולוג פרטי. אולי הכל בראש שלי??????