מתן עזרה

מדוע שכשאני עוזרת לאנשים אני מרגישה טוב יותר ? כל פעם כשאני עונה לשאלות בפורום ואני יודעת שעניתי בצורה שהכי נכונה לגביי אז אני מתחילה לאהוב את עצמי יותר ויותר, זה פשוט נותן לי כוח להמשיך זה נותן לי כוח ועוצמה פיזית ונפשית שאני ממש גאה בעצמי . מה דעתכם על כך? האם גם אתם מרגישים כך?

שרית, א. כל הכבוד לך, שאת מוכנה להקדיש זמן לעזרה לאחרים!!!!!!! ב. מה שלי עוזר, כשאני עוזרת לעיתים לאנשים, הוא, שאני יכולה לראות שלמישהו אחר יותר קשה (עברתי הרבה בחיים כדי ללמוד את זה(. עדי

עדי, די עצוב לראות את מה שכתבת, שעוזר לך להרגיש טוב כשלאחרים קשה יותר, האחרים האלה שקשה להם - הם אנשים שסובלים, ואת הכאב והפחד אי אפשר להשוות, לכמת או למדוד, כל אחד והתיק הכבד שלו במסע החיים שלו, עם הצרות והקשיים שלו. לי דווקא עזר בעבר כשעוד כתבתי פה, זאת הידיעה שאולי אולי הושטת היד הקטנה הזאת, מאדם שיודע ומרגיש איפה אתה נמצא וחווה עימך את כאביך, פחדיך ועינוייך של הגוף והנפש, מקלה במעט על האדם מעבר למסך, שוברת קצת את הבדידות, את תחושת הלבד הקשה, ומאירה ומקלה קצת את הדרך הקשה. אני

עדי זה ממש פטתי!!!!!!!!

לויוי תודה על העידוד. יש כנראה אנשים שכמה שעוזרים להם זה אף פעם לא מספיק להם ותמיד הם דורשים עוד עזרה . כשהם חושבים שאפשר לקבל עזרה אין סופית ללא תגמול!

שרית, את מתקיפה לחינם, זו בדיוק הסיבה שאני כבר לא כותבת פה יותר, כי אני לא חושבת שמגיעה לי העזרה, אף פעם לא דרשתי, לא פה בפורום ולא בחוץ, במקרה הכי גרוע שנמצאתי בו, ביקשתי עזרה, אבל גם אז השארתי את האפשרות שהאדם שביקשתי ממנו יוכל לסרב, ולא יהיה חייב להסכים. למה כמעט כל מה שכותבים פה בפורום נחווה בצורה לא יפה, ומעורר תגובה תוקפנית וכועסת, על מה את כועסת ? מה אמרתי לא בסדר ? לא התקפתי ולא כלום, רק אמרתי את עמדתי, בשיא העדינות שיכולתי. וויוי אף פעם לא אמרתי שהסבל שלי הוא הכי גרוע, עברתי דברים קשים, זה נכון, אבל אני מהשורדים, יש לי את הכוחות, אני יכולה להתגבר ולהמשיך הלאה עם הכאב והיסורים, יש אנשים שסובלים הרבה יותר ממני, אני כשכואב לי, אני פשוט דועכת ונכבית ומתכנסת ונעלמת בתוך עצמי, עם הכאב שלי, כי כזאת אני, בלי קשר לאף אחד מבחוץ, אבל אף פעם לא נקלעתי למצב של רחמים עצמיים על עצמי, הבכי הוא לא של יאוש הוא של פחד ומצוקה ויסורים, אבל לא הייתי רוצה שאף אחד יחשוב עלי שאני מסכנה או שמישהו ירחם עלי, כי אין סיבה. ועדי - סליחה אם פגעתי לא התכוונתי, קראתי את ההודעה שלך, והגבתי כי נגעת בי, מצטערת, זה לא יקרה שוב. שתיהיה לכולכן שנה טובה.

לא רציתי בכלל לגרום לך לעזוב את הפורום ובמידה ודבריי פגעו בך אז אני מצטערת זו לא היתה כוונתי. אני בסה"כ מנסה לעזור ולתרום מניסיוני ותדעי לך שמאחורי "התוקפנות" הזו כפי שהגדרת אותי מסתתרת בחורה די בישנית ודי רגישה שיתכן שבגלל הקשיים שלי והמכאובים שלי אני מתקיפה אחרים, וזאת בכדי לגונן על עצמי ולהראות "תראו אני לא צריכה את עזרתכם אני יכולה להתמודד עם הדברים לבד". מקווה שהבהרתי את עמדתי ואני מצפה לשמוע ממך בקרוב....

לא נראה לי שהבנת כ"כ... אין לי מושג ממתי את קוראת כאן בפורום,אבל עד לא מזמן הייתה כאן חבורה מגובשת של אנשים עם קשיים ומצוקות שונות שתמכו אחד בשני ושיתפו אחד את השני כדי לעבור עוד יום ועוד יום בדרך אל חוף המבטחים. החבורה התפרקה ואנשים כאן לא כותבים יותר מהסיבה שהגיעו אנשים שהטרידו והציקו כאן בפורום וכתבו גסויות (לצערנו הם עוד כאן)... זה נמשך הרבה זמן אבל כל עוד היה לאנשים כוח למשוך וסבלנות לסבול את זה,הבלגנו והבלגנו...עד שכולם כאן נקלעו לתקופות קשות. בתקופה הקשה הזו היה לאנשים קשה עם כל החשדנות,השינויים הפרטיים וכו'... כל דבר הוגב כאן בתוקפנות,בחוסר סבלנות... בנוסף היו כאן גם שיחות סרק שאני למשל הרגשתי מאוד לא מתאים לשתף ברגשות הקשים שלי אנשים שמשוחחים בינהם כאן שיחות שאמורות "לשמור על ההומור" ולא היו קשורות לפורום. שלא לדבר על השתלחויות,קללות,גסויות... ומה שקרה שכולם נפגעו והפסיקו לכתוב...בינהם אני. אנשים שנמצאים במצוקה וקשה להם לא דורשים "תפסיקו".הם פשוט מתקפלים והולכים... לא גרמת לאף אחד ללכת ואף אחד כאן לא דורש ממך שום דבר הייתי אומרת לך לכתוב קצת על עצמך שנכיר...אבל זו כבר לא אותה אווירה של פעם... אגב אני זו לא "אני".אני פשוט חותמת ככה בסוף,אבל אנחנו 2 אנשים שונים... סתם כדי למנוע את הבלבול שנדמה לי שנוצר... תרגישי טוב ותמיד נחמד לראות שיש אנשים כמוך שמרגישים סיפוק מלהגיש תמיכה ועזרה לאחרים. אני.