שאלה לרוית ניסן

שלום רב, פנייתי קצת ארוכה אך אשמח לתגובה. לבני הבכור מלאו ארבעה חודשים לפני שבוע בדיוק. באותו שבוע חזרתי לעבודה (חלקית ביותר - יום אחד בשבוע למשך 5 שעות). הלכנו 'לפי הספר' - מצאנו מטפלת שקיבלנו עליה המלצות, שהסכימה לעבודה חלקית (שעשויה לגדול בהמשך), כשהחיסרון היחיד הוא שהיא מטפלת בבננו בביתה. השהות במחיצתה היתה הדרגתית ועברה בשלום. עד ש- הגיע הדבר האמיתי. חזרתי לעבודה, וילדי הקט לא הפסיק לצרוח 5 שעות תמימות. השבוע יצאתי עוד פעם לעבודה, עם חששות (פחות ממה שציפיתי) הוא עדיין בכה בכי מר אך לא לאורך כל שהותו אצל המטפלת. לשאלתי מספר אספקטים: - החשוב מכל בני - בגיל הזה הם מגיבים לפרידה? האם גרמתי לו לטראומה ולצלקות נפשיות עמוקות (על דרך ההגזמה כמובן, אך הדבר די מייסר אותי.) האם זה מוקדם מידי לעוזבו (למרות שזוהי מישרה חלקית ביותר)? - המטפלת - חוסר השליטה משגע אותי - איך אני יודעת לבטח שהיא טובה לבני? אני מרגישה שבינתיים אני מחפשת סיבות להתעצבן - המטפלת, שהיא אישה מבוגרת, התקשרה אליי לעבודה בפעם הראשונה שלוש פעמים ע"מ להגיד לי שהילד לא מפסיק לצרוח (קרדיט על אמינות) אבל ציפיתי ממנה לפתרונות יצירתיים מה עוד שלא יכולתי לעזוב את מקום עבודתי. והדבר שהשבוע שיגע אותי הוא התערבותה בדרך גידולו - איך להחזיק אותו, איך להלביש אותו וכד' (וזאת מעצם היותי אם טרייה). - אני (האמא) - אני עוסקת במקצועי בתחום טיפולי. כך שבראש ובראשונה המחשבה שעצם היציאה יוביל להתאווררות בינתיים די התבדתה - כי למעשה הנתינה לא נפסקת. מה שכן הפתיע אותי שחסמתי את עצמי מלהרגיש ולהתגעגע לבני כשאני מטפלת בילדים של אחרים (בגילאי בי"ס). הייסורים תקפו אותי למחרת. לעיתים אני מסתכלת מן הצד על דפוסי הורותי ולצערי מגלה כי ייסורי המצפון מזדחלים ומתערבים לי בגידול ובטיפול באוצר הקטן. האם נשמע שהמטפלת לא מתאימה או שמא אני צריכה לעשות סוויץ' במוח ולהרגיש שלמה עם עצם היציאה מהבית ע"מ שלא תעשה צלקות לבני הקט? אמא מבולבלת, שקוראת יותר מידי.

היא כבר לא כותבת בפורום די הרבה זמן אם תלכי לדף הכניסה לפורומים ותקליקי על השם שלה תגיעי לאי-מייל שלה ואולי לפניה ישירה היא תענה כשהיא כתבה כאן התשובות שלה היו מאד לעניין נשמע שאת באמת קוראת הרבה... אבל כניראה שאי אפשר להיות זהירים מידי שנה טובה

גולשות יקרות, רוית ניסן עברה דירה וכרגע אינה מחוברת לאינטרנט. ברגע שהיא תתחבר מחדש, היא תשוב אלינו. אני מקווה שזה יקרה תוך זמן קצר. בכל מקרה היא ביקשה שאמסור לכם ד"ש חם ושנה טובה. חג שמח, טלי פרידמן

שלום לך אמא מבולבלת. עבר הרבה זמן מאז פנית אלינו. באמת לא הייתי פה- ואני מקווה שהתשובה המאוחרת כבר מיותרת, וכי הדברים הסתדרו. החזרה לעבודה לאחר לידה מהווה פרידה ראשונה מהעולל- ומאחדת בתוכה את כל מה "שאספנו" בפרידות בחיינו + ההתמודדות עם מצב חדש לחלוטין בו משתנים כל סדרי עולמנו. אנו הופכים להורים, הרוצים להיות מושלמים, לחוות תיקון לילדותנו אנו, אך גם לשמור על חלקים חשובים מחיינו הקודמים. נרקמת מערכת יחסים חדשה. זוהי תקופה מבלבלת ועמוסה רגשית, עם תנודות רגשיות קיצוניות: לרגע הכל נפלא ונהדר ורגע אחרי בגלל דבר של מה בכך- הכל שחור משחור. בילד ראשון אנחנו מאוד חרדים, לא יודעים בדיוק איך לפעול נכון והלחץ מוחמר ע"י התערבות הסביבה, שמרשה לעצמה מתוך רצון טוב להדריך אותנו בעצות סותרות- מה שמקשה ומעצים את הבלבול והחרדה. חרדת זרים בדרך כלל מופיעה בסביבות גיל 9 חודשים. תינוקך החמוד כנראה חש בשוני במגע, בריח ובטיפול. אין זה בהכרח מעיד על כך שעבר טראומה עם המטפלת. סיפרת שאת עוסקת גם בטיפול בילדים. כקולגה אני יכולה להגיד לך שקיים הבדל גדול בין היותנו בתפקיד המטפל לבין אמהותנו. ההבדל לדעתי נעוץ במוערבות הרגשית. עם ילדים של אחרים יש לנו מרחב גדול של התבוננות- שבעקבותיה ניתן להכיל, להדריך ולהתערב. כשמדובר בילדינו שלנו המרחב הזה לא קיים. קיימת אהבה גדולה שלעיתים משפיעה על השיפוט ועל דרך ההסתכלות. עצתי לך היא שתקשיבי לעצמך, נסי לחסום את העצות הרבות ובחרי לך דמות אחת עיקרית, עליה את סומכת. הסבירי לתינוקך- קטן ככל שיהיה על השינוי ועל יציאתך לעבודה ובחירה בדמות מטפלת עליה את ואבא סומכים מאוד. וצאי לעבודה ותנסי להנות ולהתאוורר. אני מקווה שעזרתי- ואם יש לך שאלות נוספות את מוזמנת לשאול. בברכה. רוית.