לטלי פרידמן

עושה מאמצים על מנת להתעלות על עצמי ולכתוב כאן (המייל שלי לא נפתח משום מה). את צודקת. בהחלט. הסברתי את עצמי תהיתי לעצמי היום איך יתכן ואני במצב כזה...ולה יש מושג די טוב,והיא בכל זאת לא הציעה את התמיכה... לדבר איתה על זה זה לא הפיתרון טלי (לפחות לא לדעתי) - כיוון שזה דבר שצריך להעשות מרצון. השאלה היא האם להשלים עם המצב שאני עלולה שוב להקלע למשבר רציני ולא יהיה שם אף אחד? או פשוט שוב לנסות מחדש? דוקא ברגע הזה,יש לי את ההבנה שזה לא זה ואת הפחד משינוי... ולשאלתך-אם הייתה לי אופצייה להתקשר למטפלת,כן הייתי מתקשרת בוודאי אבל לעולם לא הייתי מאלצת אדם לדבר איתי,אפילו אדם שאני משלמת לו,אפילו אם זה חד פעמי. מאוד חשוב לי שזה יבוא מן הצד השני. אבל כן את צודקת, מאוד חשובה לי התמיכה וכרגע יותר מכל. תודה, אני.

ועוד משהו חשוב תודה על הסבלנות האדירה, על החדר הלבבי שאת פותחת לי בליבך כל הזמן שאני נופלת ועל הארת העיניים שתמיד חשוב לך להוסיף כי זה חשוב אני נעלמת לך קצת, כדי להקל עלייך ולא לחצות יותר גבולות למרות שעם כל הכעס,יש לך הבנה עמוקה לקושי ולמצוקה לי, עדיין לא הייתי רוצה להגזים. ואני מקווה שזה לא קרה כבר.

לצערי הרב, כדי להרגע נקטתי באותה דרך כמו אתמול...סיפרתי לך כבר... זה גם מה שסייע לי להתגבר על זה ולכתוב את ההתנצלות הזו למרות החוסר בריכוז שיטה דפוקה אני יודעת, אבל נורא היה חשוב לי להתנצל טלי.

טלי, משהו מעט מוזר (אולי) זו אני הפעם שלא רוצה לעזוב למרות שאולי יש צורך בזה...