זקוק לעיצה

יש לי ילדה בת 5 היא נורא עדינה ורגישה כל דבר קטן גורם לה לבכות ולייל אם כועסים עליה אם צועקים עליה אם לא מרשים לה לראות טלויזיה או בכל כל דבר אחר היא פותחת בבכי ויללות כאילו היכו אותה מכות רצח ניסיתי כל דרך להסביר לה בכל דרך שזו התנהגות בלתי אפשרית שפשוט מוציאה אותנו מהכלים וממש הורסת אותנו אז כשמשוחחים איתה היא מבינה ומתנהגת תקופה קצרה מאוד בסדר ושוב לאחר מכן מוציאה אותנו ותנו מדעתנו ניסיתי לדבר אליה להעניש אותה בכל דרך אני כבר מרים ידיים ולא יודע מה לעשות

כשהבת שלי היתה קטנה היתה כזאת בדיוק. אני יכולה להגיד לך מה אנחנו עשינו, אולי זה יעזור לך גם. כשלא הרשנו משהוא והתחילה לבכות אמרנו לה לגשת ולבכות בחדר. כל פעם שהתחילה לבכות מתוך פינוק, ישר שלחנו אותה לחדר עד כדי כך שהיא כבר לבד היתה פונה לכיוון החדר לפני הבכי. רוצה לבכות? גשי לחדר שלך, כשתרגעי צאי החוצה. תוך כמה ימים הפסיקה את הבכי הסתמי, לא היה לה נוח ליהיות בחדר. כמובן שכשהילדה בוכה בגלל משהוא רציני (נפלה וקיבלה מכה, רבה עם חברה ונפגע וכו') לא עושים לה את זה, אלא אך ורק כשהבכי הוא כתוצאה ממשהוא שלא מרשים לה . אני חושבת שאם היא תבין שאתם לא מתרגשים מהבכי שלה וזה לא יעזור לה להשיג את רצונה, היא תפסיק עם זה. בכל מיקרה, זה יעבור לה כיוון שבגן ובבית הספר היא לא תרצה שיקראו לה "בכינית"... סבלנות ופשוט לא להתרגש מהבכי שלה. בהצלחה.

שלום רב, עיקשות של ילדים "מספרת" לנו הרבה מאד פעמים על כך שיש להם את חלקת אלוהים הקטנה שלהם, שאת זה אסור לקחת, ובו-זמנית, "מספרת" לנו שאין להם דברים אחרים, ולכן כל כך חשובה להם פינת הטלויזיה, או הצעצוע, וכו'. כוונתי ב"אין להם" - לא במוצרים או מצרכים, אלא קשר, ידידות, ביטחון, תחושת נינוחות עם סביבתם (וכדאי לבדוק במה מדובר: ההורים, החברים, האחים, הגננת, וכו'). עד כאן, משהו כללי, שיתכן וגם כולל אתכם, ויתכן שממש לא. הוועצות עם פסיכולוג/ית היא דבר מומלץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם