לגעת בג'יפה

והפעם על גברים שלא יודעים לסתום את הפה. למה את צריכה לשמוע הכל, אבל הכל, על התחביבים הסקסואליים של האקסיות שלו, ואיפה את נמצאת בכל הסיפור? פעם, כשאני אהיה גדולה אני אכתוב ספר שיקרא: "גברים טיפשים, גמדים, מכוערים סטלנים ומניאקים והנשים שאוהבות אותן". הספר יהיה רב מכר ויביא לי רווחים נאים, אני אגור בלופט מדהים במנהטן והחיים שלי יראו כאילו יצקו אותם מדפי כרומו מבהיקים של מגזין על. או אז תבוא התמורה ההולמת לדרך הייסורים הזאת שנקראת רווקותי בעיר הגדולה על כל המשתמע. אבל עד אז, תנו לי לחלוק איתכם את התקציר המתהווה לספר שזכויות היוצרים עליו טרם סודרו באופן רשמי, ולכן תקבלו אחיותי היקרות רק טעימה אחת על קצה המזלג, וגם זה עלול לגרום לכן לבחילה. כיצד הפכתי אני, מנערה פלצנית עם עקרונות ברזל, לאישה פותה וקשת תפיסה? החיים הפכו אותי לכזאת כמובן. או כמו שמצטט ידידי האברך ההומו: "ברוך שלא עשני אישה". היה מת. והפעם על תופעת בריחת הדיסקרטיות שתוקפת גברים מסוימים. את פוגשת מישהו חביב, מתוק ובלתי מזיק למראה ולפתע את נתקלת בפרצוף השני שלו שמופיע בדר"כ ברגעי סטלנות או שהוא סתם מרגיש איתך כבר נוח מידי. פתאום הוא מתחיל לספר לך על בחורות שהוא היה איתן, עם דגש על הצד המגעיל של ההתנסויות הללו, או סתם מבחר קטעי "פספוסים" שהוא אסף בשנים של זיונים אקראיים סטייל: "תקעתי אותה מאחור ופתאום היא מביאה כזאת פליצה חשבתי שאני מת". עכשיו, עם יד על הלב הייתי רוצה לומר לכם שזה בדיוק הרגע שבו אני מתנערת, ואומרת סליחה אדוני החרמן, סיפורי הזוועה שלך לא עוברים אצלי בתור רומנטיקה ולכן קח את עצמך מכאן ואל תחזור בלי זר אורכידאות ב 500 ש"ח לפחות, אבל האמת חייבת להיאמר, זה לא תמיד המצב. יותר מידי פעמים מצאתי את עצמי במצבים כאלה שהעדפתי להדחיק. האמת היא שגם חששתי בצדק שהפדיחה היא עלי, אבל שיחות מעמיקות עם כמה מחברותי הבהירו לי שאני לא המדחיקה היחידה, ושאכן סיפורי פליצה הם רק קצה הקרחון! האם אין לי חוש הומור? האם אני לוקחת את עצמי יותר מידי ברצינות? האם זה מוגזם לבקש קצת דיסקרטיות ולויאליות? למה אני צריכה להכיר בפרוטרוט את ההרגלים המיניים של כל מי שעברה במיטתו הסואנת של הזיין הפטפטן? למה זה מגיע לי? אז את שומעת על זאת עם הפטמות המוזרות, זאת שלא עשתה מפשעות, אחת צווחנית, אחת שתקנית, וזאת שמרטיבה מהשפלות מילוליות. ואם גם במקרה מדובר במישהי שאת מכירה, העניין עלול להיות עוד יותר מביך ולא נעים. עכשיו, את מקשיבה, אולי גם משתפת פעולה עקב טמטום זמני שנוצר מחמת הסיטואציה ההורמונאלית, ומצחקקת לך כתיכוניסטית שפוטה במקום להראות לפה הגדול שיש לך עקרונות. אז מה איתך? את חושבת. האם הבונבון שמכיר כל אינצ' בגוף שלך אכן יתאר כל מחווה סקסואלית שלך לבאה בתור? אין לו אלוהים? את יכולה לדמיין לעצמך שכבודך במקומך מונח, ושאת לעומת כל האחרות מיוחדת מספיק בעיניו כדי שהוא ימלא פיו מים. אך המציאות מלמדת שהרגלים זה דבר שקשה לשבור, ולכן צפי לשידור חוזר, רק שהפעם (למזלך) את לא תהיי שם כדי לשמוע את זה. ושקוף כשמש שגם אנחנו לא טלית שכולה תכלת. אני מדברת על מה שמכונה "שיחת בנות", קונספט שמייצר גברים מודאגים שחושבים, אולי בצדק, שהחברות שלך יודעות עליהם קצת יותר ממה שהם מעונינים לחשוף. מה הולך בשיחות האלה? האם אני יודעת כמה סנטימטרים מחזיק ברשותו האקס של חברתי היקרה? ברור שכן. האם אנחנו יורדות לפירוט דקדקני של תנוחות ואנחות? לפעמים. האם אנחנו גולשות לגסויות מיותרות? לא בהכרח. כי למרות מה שנהוג לחשוב, דעתי היא ששיחת בנות זה דבר הרבה יותר מעורפל ודיסקרטי משיאי הוולגריות שגברים מסוגלים להגיע אליהם. ולמה אני חושבת כך? כי שמעתי עדויות של גברים לגבי השיחות שהם מנהלים בינם לבין עצמם. אני מדברת על תיאורים שכוללים פנטומימה לשונית, מחוות ידיים שלא משתמעות לשתי פנים, ואיסוף סטטיסטיות סטייל "כמה פעמים מתוך כמה זיונים היא גמרה" שנועדו לצורך השוואה ותחרותיות גברית מטופשת, אבל כששמך משתרבב לכל העניין, זה נשמע לגמרי אחרת. אז מה רע? אתה שואל. למה את חייבת לעשות מכל דבר סיפור. הלא מין זה דבר טבעי, מקסים, נהדר, ואין בזה בושה, אישה היסטרית שכמותך, תפסיקי לחשוב כל כך הרבה, ת-ז-ר-מ-י….. אז שני דברים: דבר אחד, כמו שציינתי, יש סוג "מגוון קטעים מצחיקים שאספתי מבחורות שזיינתי" וכנ"ל סיפורי "מזעזעות שעשיתי להן טובה אבל לא נהניתי מזה והיה על הפנים" שלא מוסיפים לכבוד שלך, ולא לכבוד שלי, ולא עושות לי חשק להיות חלק מהמאגר המפוקפק הזה. ודבר שני: למה לא תעשו מה שאנחנו עושות ותשמרו את הגועל נפש הזה לחבר'ה. אני לא החברים שלך. תודה.

וואלה עלייך איזה פורקן... חמודה.... יש לך אש בפנים... תכתבי לי ביי YNHR