האם אני בדרך הנכונה?

אני בת 26 , עם תנוקת בת 5 חודשים, וכבר חודשיים אני מרגישה שאני הולכת ודועכת. אני מאוד חרדה , מכל שטות- גם כשהכל טוב אני פוחדת מהרע . הרופא שלי נתן לי seroxat וזה עשה לי תופעות לוואי,ניסיתי prizma והתופעות חזרו על עצמן, ואז החלטתי שאני מפסיקה עם הכדורים שבועיים הרגשתי מצוין, "ניסיתי" לחשוב חיובי, אבל לאחר מכן היו לי נפילות קטנות של דכדוכים ושוב למחרת הרגשתי טוב. הרופא משפחה שלי טוען שמה שיש לי זה רגישות יתר כי כל דבר שקורה לי כמו סתם כאב ראש מכניס אותי לחרדה שמא יש לי משהו נוראי, יש לי שינויי מצבי רוח עולים ויורדים אבל אני נחושה להתגבר על זה לבד לצאת להפגש עם חברים , להתחיל לעבוד אחרי הלידה ולהשקיע גם בעצמי. אני חייבת לעבור את זה ויהי מה, אני באמת לא רוצה לוותר הפעם, זה קשה לי אבל קשה לי עוד יותר לראות כמה בעלי מתגעגע לאישה איתה הוא התחתן, זה מכניס גם אותו לדאגות. האם אני באמת יכולה לעשות זאת לבד בלי הכדורים ובלי טיפול?האם המאמץ שווה וזה אכן יכול לעבור בעזרת כח רצון בלבד?והאם הנפילות הקטנות שבדרך והימים חסרי המצב רוח הם חלק מהמלחמה הזאת וניתן לעבור אותם? זקוקה לעידוד בדחיפות...

דנה יקרה, מן ההודעה שלך קשה להבין מה הגורם לקשיים שלך בתקופה זו. קשיים שאחרי לידה אינם יוצאי דופן, ולשימוש בתרופות אכן יש תופעות לוואי. שימוש בתרופות פסיכיאטריות עשוי להועיל במקרים מיוחדים, אך אינני בטוח שרופא המשפחה הוא איש המקצוע המתאים לאבחון כזה. אני מציע שתפני לפסיכולוג או לפסיכיאטר, כדי לבדוק האם את באמת זקוקה לתרופות, והאם את מקבלת את התרופות הנכונות. לעתים, באמצעות טיפול נפשי, ניתן להתגבר על מצב כמו זה שאת מתארת, מבלי להזדקק לתרופות. יתרונו של הטיפול הנפשי בכך שהוא מטפל במקור הבעייה ולא רק בסימפטומים שלה, ועם זאת הוא אורך זמן רב יותר. אני מאחל לך שנה טובה ושלווה, והנאה מן ההורות החדשה, דרור גרין

דנה את תהיי בסדר זה רק בלאגנים בהורמונים בגלל הלידה. צאי לעבוד ותדאגי קצת לעצמך. תינוק ראשון לאנשים רגישים עושה קצת לחץ ובלאגן ראיתי גם את האנשים הכי קולים כשנולד להם תינוק פיתאום אתה רואה את הלחץ והדאגה תמצאי לך עיסוקים ואת תהיה כל הזמן עם הראש בדאגות וטיפולים . גם אישתי ואני עברנו תקופה קשה ותראומטית שכללה גם הרבה חדרי מיון ואפילו טיפול נימרץ עם הילד (אסטמה ,ניתוח פוליפים ,אלרגיות עם שלפוחיות שלא עברו שבועות ,דלקות ראות) ויצאנו מחוזקים. אני בטוח שעד גיל שנה את תתאפסי והכל ישוב על מקומו בשלום רק אל תזניחי את עצמך ואת בעלך כדי שזה לא יגרר למריבות ביניכם. בהצלחה - דוגי