ליוסי אברהם

היי צהורים טובים לך. שלום זו נטעלי קראתי את תשובתך : א. אתה באמת חושב שאם תמיד הייתי בדרגה מסויימת של חברתית ממש בקרקעית יש כזה דבר שיכול להיות שינוי לטובה? אם כן קצת קשה לי לקבל את זה ולהבין שהיה לי אחרת,כי אני פשוט רגילה לדחייה=פשוט כך,נורא עצוב לי לרשום לך את תחושתי הרעה אבל אני מרגישה כול כך סחוטה מבפנים אין לי כוחות להמשיך אני מפחדת שאני ידרדר בצבא ואולי ירצה למות!סבל כמו בתיכון כבר לא יכולתי לסבול הייתי המון לא מגיעה לבית ספר ועכשיו??הבעייה שלי היא כבר נכונה פשוט אני מתקשה, מפחדת לצור קשרים. אני מפחדת ששוב אני היה לבד השאלה היא אתה חושב שאני היחידה במצב הזה:ולפי דעתך מה שאתה משאר מה יותר יתאים לי בסיס סגור או פתוח???????? נטעלי תודה לך

נטעלי שוב שלום רב, הצעתי לך שתי אפשרויות, כשפנית אלי במייל האישי. אני חוזר ומציע לנסות את הנ"ל, ורק אם זה לא עובד, להתחיל לפחד או לדאוג לגבי איך זה יכול להיות שיהיה טוב יותר מעכשיו. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם