אני לא עומדת בסטנדרטים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני מרגישה שאני לא עומדת בסטנדרטים של אחרים וגם לא בסטנדרטים של עצמי. יש בי פחד מאד גדול שכל אחד הוא בצעם לבד בסופו של דבר והלבד הזה מאד מפחיד אותי. יש לי הרגשה מאיימת שאם יקרה לי משהו או שאני אצטרך עזרה מסוימת, אף אחד לא יוכל לעזור לי. אמא שלי נפטרה ואני לא יכולה לסמוך על אבא שלי או אחותי הגדולה ואני מרגישה מאד לבד. יש לי מידי פעם חרדות ודכאון והדבר שהכי מרגיז אצלי הוא שאני לוקחת דברים הרבה מעבר לפרופורציות. הכל אצלי בצורה טוטאלית. למשל, ריב עם אחי יכול לגרום לי לחרדות ולדכאון של כמה ימים טובים ולהתחיל לשאול את עצמי שאלות לגבי מי אני ואם אני בכלל בן אדם טוב. אני יודעת שאני לוקחת דברים קשה מידי אבל כל תקרית קטנה או משברון או משהו הכי קטן שיכול לקרות מפיל אותי וגורם לי לחרדות ולדכאון כי אני מרגישה שאני לא עומדת בסטנדרטים של אחרים ושל החיים. הרבה פעמים אני מרגישה כמו ילדה קטנה שצריכה הגנה בעוד שהסביבה מסרבת להתייחס אליי כאל ילדה קטנה והם מצפים ממני להיות בוגרת לפי גילי ולהתחיל לתפקד כמו שהחיים דורשים. המשפט הכי מפחיד שאומרים לי הוא "אלה החיים" או "החיים כבר ילמדו אותך" משום זה גורם לי להרגיש שהחיים בעצם כל כך קשים ואני אפילו עוד לא יודעת כמה. הקושי האמיתי מחכה לי בפינה ואני לא אהיה מסוגלת להתמודד. אני בטח משדרת לסביבה דברים כל כך שליליים - שאני מתנהגת כמו תינוקת ונלחצת מכל דבר וכל דבר שובר אותי ואני חלשה ובכיינית וכל הדברים האלה נכונים. אז מה זה עושה אותי? אני מרגישה נורא מאוימת מהתחושה שאני בסופו של דבר לבד ואף אחד לא יכול לקחת חלק מהתחושות שלי או לעזור לי להתמודד איתם ושאין לי אפילו משפחה שאפשר לסמוך עליה. זו תחושה מאד מאיימת ואני לא מצליחה לצאת מהפחד הזה. לפעמים אני מרגישה שכבר אין לי טעם לחיות כי אני פשוט לא מתאימה לחיים האלה ולסטנדרטים שהם דורשים ול"לבד" הזה שהעולם הזה מציב בפנינו.
זו אני, אורית ארנון, שכתבתי את ההודעה.
שלום רב, תחושתך, שכוחך הנו שברירי, ושהוא הולך ואוזל - מלמדת שיש לך חושים בריאים, שיודעים להתריע כראוי על השלב בו את זקוקה לעזרה מקצועית. חיזוק ה"אני", והפחתת הרגישות לחרדות - מסתייעים היטב, ובמהירות יחסית, פעמים רבות. אם תרצי הפנייה - פני למייל האישי שלי (הקלקה על שמי המוכחל תפתח חלונית עם פרטי האתר והמייל שלי), וצייני את גילך, ההסטוריה המתוקצרת שלך, ומיקומך בארץ). כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
