מה עושים?

אני לא לכ כך יודעת איך להתחיל, ולכן הדברים היו קצת מבלבלים ומבולבלים, אני יודעת שהבעיה שלי היא ,לא פשוטה, אני לא יודעת בברור למה, אבל אני בדיכאון, לפעמים שיש סיבה כמו בעיות משפחתיות , אז אני חושבת שזה קשור, אין לי שמחת חיים, הרבה פעמים קשה לי פשוט לצאת מהבית, אין לי חשק, ואני מעדיפה לישון, הלכתי לשיחות במשך 7 שנים אצל פסיכוטרפיטית, טובה וידועה , בהתחלה פעמיים בשבוע , ולאחר מכן פעם בשבוע, עד שפשוט נמאס לי לפרנס אותה, פעם ניסיתי לקחת "סרוקטס" והכדור לא התאים לי , היתה לי תחושה של לשון מוגדלת בפה , ועקב כך הפסקתי את הכדור כעבור חודש ימים. יש לי במשפחה תורשה של מחלות נפש כמו מאניה דיפרסיה, ופארנויה, שלפי דעתי התפרצו בעקבות שימוש בגרס ובאלכוהול,אני חוששה שאם אני אקח איזה שהם כדורים נוגדי דיכאון, אז גם אצלי עלול להתפרץ משהו. הבנתי שגיל קריתי להתפרצויות של מחלות נפש למיניהם הוא בסביביות גיל ה30 ואני היום אכן בת שלושים ,עם בעל טוב ושני ילדים, ללא עבודה , ללא השכלה, וללא מקצוע , עם חוסר ביטחון ודימוי עצמי מאוד נמוך, סובלת מחרדות, לעיתים קרובות לוקחת "קסנקס" לפעמים כמה ימים רצופים ולפעמים הפסקהשל יומים, אין לי בטחון להתחיל שום דבר חדש בחיים , כמו קורס פשוט ושלא נדבר על לימודים , בנוסף החלטתי שאני לקוית למידה, הזיכרון שלי שאוף ל0 אפילו ספר פשוט יכול לשבת אצלי שנה ואולי אני יצליח להתרכז ולסיים אותו כעבור שנה. אין לי שמחת חיים כל הזמנן בתרוצים שונים שכבר נגמרו לי כמעט , די נמאס לי מעצמי, מה עושים ?

נראה שכדאי לעשות אבחון אמיתי - שיקבע עם את צריכה שיחות או תרופות - אפשר לעזור תצרי איתי קשר ב 052-844050