נגד הנורמות ובעד החופש האולטימטיבי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
השעה 01:35 לפנות בוקר ואני יושב לי לבדי בבית וחושב. סתם ככה חושב נותן למוחי לנוח, להשתולל בפאנטזיות, לחיות בעולם שכולו וורוד. העולם שלי. בתוך תחומי הבית שלי. כאן באמצע שום מקום. סתם עוד משעול קטן שרוב נהגי המוניות מפספסים אותו. וכאן בעולם שלי אני מרגיש אושר. שקט. שלווה. מה עוד צריך תכלס ? אהבה ? יש....מהזן המשובך ביותר. פשוט התמונה המושלמת....... אז זהו שלא. יותר מחצי שנה אני לא מתעדכן במתרחש בעולם, כולל את מדינת ישראל (שאילת לא ממש קשורה עליה, מחסום גבול, מנותק מהכל, שכנים ל3 מדינות מוסלמיות, וכקולטת אלפי ישראלים בחודשי הקיץ ויבורך השם...עוד שבוע הם מסתלקים. נכון...אני לא אוהב המולה סביבי....אני זקוק לשקט....לבדידות. אבל למה בעצם ? הרי האדם הוא יצור חברתי שחי בקבוצות. עוד בתקופת האדם הקדמון הם חיו בקבוצות. אז למה לעזעזל אני בורח ממה שהטבע מצפה ממני לעשות ? הרי אי אפשר להיות עדיש לחלוטין לסביבה. ומצד שני....האדם מטבעו א טבעי אז למה שאני אנהג ע"פ הנורמות החברתיות שיש לבטל כמה ובאותה ההזדמנות גם להוסיף כמה.
אני יושב לי כאן עכשיו ותוהה.....למה לא מתייחסים עלי ? מה שאני כותב לא נוגע לאיש ? האין אלה הם השאלות של החיים ?
אני סבורה שאלו אכן השאלות של החיים ןלכן רבים כאן מפחדים להתמודד איתם באשר לך, האם אתה מאושר ממה שהנך או שאינך מאושר? חסר לך משהו בחיים?
לכל אחד מאיתנו ישנן שאלות שרק אנחנו מסוגלים לתת את התשובות עליהן. ומאחר ואלה השאלות שלך - התשובות הנכונות להן נמצאות רק אצלך. לעניות דעתי, כל החוכמה בחיים האלה היא לשמור על איזון. לדעת לנווט בין להיות מעורה בין אנשים, קצת להתעדכן במה שקורה בעולם ולצאת מהבועה הפרטית, להיפתח לדברים חדשים, לאנשים ומקומות אחרים ובמקביל לצאת מהשגרה לעיתים קרובות (אם בצורה של התבודדות, לתפוס שלווה) או בצורות אחרות. אפשר בהחלט להינות משני העולמות גם יחד אם מוצאים את שביל הזהב שיחבר ביניהם ואת המינון הנכון. נורמות או לא נורמות - לכל אחד מאיתנו שמורה הרשות לחיות על פי מצפונו, אמונתו ודרכו כל עוד הוא שלם עם הדרכך בה בחר. וכמו בכל תחומי החיים - במידה ומצליחים לשמור על האיזון ולא להגזים ו/או לגרוע לשום צד, אפשר אפילו לחיות באושר ואושר. (כן פעמיים אושר ב-א). הייה בריא ומאושר, בר
שלום נירגל, גם אני "מתפלספת" לא פעם בשאלות האלה, ותשובה מדוייקת - לא תמיד יש לי. מצד אחד נורמות הן לא תמיד דבר רע. אם מקפידים, למשל, על נורמות וכללים של נימוס - וכמו שכבר נאמר - "כולנו אומרים בחיוך תודה, סליחה ובבקשה" - זה רק יכול לעשות את החיים נעימים יותר. ומצד שני, יש בהחלט נורמות שחונקות, מכבידות, לוחצות... דוגמאות? - לא חסר: למשל - מדוע בחורה מעל גיל מסויים שלא התחתנה נחשבת לא פעם מוקצה מחמת מיאוס? ומה זה נקרא התנהגות "גברית" ו"נשית"? מדוע אישה צריכה להתגנדר ולהיות תמיד "נחמדה", ואילו הגבר צריך להיות תמיד חזק וגיבור? מדוע אסור לגבר להביע רגשות? מה, הוא לא בשר ודם בדיוק כמו האישה, לא כואב לו, הוא לא פוחד, הוא לא עצוב לפעמים? אבל מה? בניגוד לשיר המפורסם, אני ואתה לא נשנה את העולם. הדבר היחיד שנותר לנו לעשות הוא לחיות ולתת לחיות ולהיות שלמים עם עצמנו! מקווה שאיכשהו עזרתי! אחת
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
